בחיי שאני שונאת שיערות בכל מקום שהוא לא השיער.
וגם אם זה שיערות שיער שנושרות מהראש. זה מגעיל כל כך.
לפעמים אני פשוט מוסגלת לתלוש מעצמי את כל השיערות האלה, שלא נמצאות על הראש.
לא יודעת למה, אבל זה דוחה אותי. אפילו לראות גבר עם שיערות על החזה - אפילו המעטות שבהן, איכס.
שיערות בית שחי נתפסות אצלי כשיא הדחייה, בעיקר כשהמקום הזה מעורר אסוציאציות של חוסר הייגנה.
באמת, אני לא סובלת גברים שמתהלכים עם גופיות ויש להם שם יער! או נשים שמחכות ש"ייצמח להן" לפני הגילוחים והמריטות הבאים, ובינתיים - אוח מי יודע מה הולך שם! ושלא נדבר על שערות רגלים - גברים ונשים. אותן לפחות, נשים מורידות. זאת הבעיה בגברים, הם לא מורידים שיערות מהרגליים ואני צריכה לחיות עם זה.
נהדר.
אלוהים, אני חייבת להשיג לעצמי איזה יפני.
עוד פוסט חסר מטרה מבית ענת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
