לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

בחיפושים

XOXO

כינוי:  The Blue Mushroom

בת: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


אההההההההה

אוףףף

בא לי לבעוט במשהו

חתיכת

בן

זונה

אוף

מה נראה לך

דביל

 

נכתב על ידי The Blue Mushroom , 2/11/2008 00:30   בקטגוריות תסכול, כאב ראש, פסימי  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני כל כך עצבנית


עכשיו. שאין לכם מושג כמה.

כן זה העדכון השני ביומיים, אבל הקודם היה סתם מתוך שיעמום אז מה אכפת לי.

אני מעוצבנת ומתוסכלת ועצובה ושונאת את עצמי ושונאת את עובדות החיים השונות והכלהכל!

אבל אין לי כוח לפרט את הסיבה הרחבה כי אז אני פשוט סתם מתעצבנת על עצמי עוד יותר.

ואם זה לא מספיק אז התסכול הזה שבא בגלל ההבנה הפתאומית הזאת של - היי, כל החברים שלי הולכים עוד מעט.

נגיד, היום במסיבת גיוס של אלון. ואו פאק, אני זוכרת אותנו עוד מימי כיתה ז' העליזים! שמנים כאלה (טוב הוא) ומפגרים וכולם רבו עם כולם על שטויות (אה עדיין). והבנאדם מתגייס עוד יומיים! איך פתאום הצבא מגיע כל כך מהר? ואחרי אלון גם שארון ואוג מתגייסות ובסוף אוגוסט כל השנת שירות המזדיינים האלה נכנסים לחורים המרוחקים שלהם בפאקינ קריית גת וצפת! איך איך איך אני אמורה להתמודד עם זה? ואח"כ ירדן באוקטובר וכל אנשים שלפניה בספטמבר, שקד ואז- אני. ואחרי עוד, מרוחקים.

אני לא רוצה להיות רחוקה ככה מכולם. אני לא רוצה לא לראות אותם כל יום או כל שלושה או כל שבוע או לא יודעת מתי. לדעת שכולם רחוקים אחד מהשני ודברים מתפספסים והקשרים פשוט - מתים. ואח"כ, כשכבר נפגשים עם האנשים האלה, שלא ראית מלא זמן, נורא קשה להשלים את כל החסר. את מגלה כל מיני דברים על אנשים דרך אחרים ומרגישה כבר לא קשורה אליהם, מנותקת. וזה ממש גורם לי להרגיש רע ועצובה ומתסוכלת וכו' וכו'.

וחוצמזה, הרבה אנשים הולכים לפני היומולדת 18 שלי >: ושלא נדבר על המסיבת גיוס שלי!

אני מחכה להתגייס ממש, אבל אני מפחדת כשאחרים מתגייסים.

 לא מפחדת, מתוסכלת- כשהם רחוקים ולא זמינים.

זה נשמע  כאילו אני אומרת שהצבא הוא סוף החיים ודברים כאלה. אבל אני יודעת שלא, אני פשוט רגילה כל כך לראות את האנשים האלה שקשה לי לקבל את זה שאני הולכת לא לראות אותם ולא לדבר איתם (קרינה? חום באוזן? זמן? עייפות? ובכלל, אני שונאת לדבר בטלפון) למשך תקופות.

ועכשיו באוגוסט, כשהרוב כבר כמעט יוצאים מפה, אני מרגישה שאני חייבת לראות את כולם ולדבר איתם ולהעביר איתם את הזמן כמה שיותר - אבל אין זמן, כל כך הרבה להספיק יש בחודש הזה. הוא רק התחיל ואני כבר רואה אותו נגמר.

 

אני לא יכולה עם כל ה

דאגות האלה

והמחסור התקציבי הזה

והגייוסים האלה

והכנס הזה

והחודש הזה

והנסיעות שיהיו לי

והבית וההורים ושוב הכסף ואני ואנשים וחברים ונוטשים ו

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!$#$#^&#%^%)%&#%&#^@^@$^אוף אוף אוף!

נכתב על ידי The Blue Mushroom , 10/8/2008 00:17   בקטגוריות Down, דאגות, חברים, מה אני רוצה?, מתבכיין, צבא מטומטם, תסכול, פסימי, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Babel fish ב-10/8/2008 21:35
 




דפים:  
9,644

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Blue Mushroom אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Blue Mushroom ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)