בחיפושים

הייתה כ"כ כפיית!!!!!!

היא נגמרה מהר מדיי לדעתי, אבל למרות כל הלחץ של להחליף בגדים,ריצות והכל, היה כייף =]

היה כ"כ כייף!

אמרו לי שהייתי טובה ושנראתי מדהים, וזה היה כ"כ כייף לשמוע את זה ... ומחמיא...

והיה פשוט...מדהים... ביום שישי שאח"כ (היא הייתה בחמישי...^^") עוד הייתי מלאה באדרנלין והרגשתי מממש שמחה בלי שום סיבה...

והיום...

היום לקחתי את אחותי לראות איזה משהו עם ניצה שאול.

אבל בעיקרון הלכתי בשביל לראות את הכורא' רוקד=]

הוא רוקד יפה^^ יותר מיפה.

ואז אח"כ היינו צרכות לחזור באוטובוס. כן בשבת. חבל שלקח לו שעה להגיע, ירד גשם ובסוף היינו צרכות ללכת ברגל.

סיפור ארוך, הכל בגלל אבא.

כ"כ הרבה דברים קורים בגללו.

עכשיו למשל, אני כותבת בלי אינטרנט בכלל, למה? כי הוא ניתק לי אותו. עכשיו אני לא יודעת כמה זמן ייקח לו להחבר בחזרה.

וזה כ"כ עיצבן אותי.

אני לא יכולה עכשיו לחייך לכל האורחים שצריכים לבוא.

כשבא לי בעצם להעיף אותם מהבית ולשבת בשקט.

איזה עיתויים יש להם להגיע.

שימות העולם.אוף.

שכולם יסתמו את הפה ואני לא אשמע אותם.

נמאס לי לשמוע אותם.

היום בדרך הביתה (באוטו עם ההורים והקרציות הקטנות) כל מה שרציתי היה שכולם פשוט יעצרו.

ואני אהיה לבדי, עם מוזיקה נחמדה, ואם דברים נחמדים לראות ואף אחד לא ידבר איתי ולא יציק לי.

רציתי רק לצרוח עליהם, לצרוח עליהם שיסתמו.

כי הם לא מבינים שזה פשוט מעצבן אותי?

מעצבן אותי שלכל דבר יש להם מה להעיר.

מעצבן אותי הריבים שלהם אחד בין השני.

מעצבן אותי הצעקות.

מעצבן אותי הדיבור.

מעצבן אותי שהם שם.

אני רוצה להיות לבד.