"ענת תפסיקי לדבר בהתנשאות, אוקיי?
את לא האדם היחיד שיכול ייחצן לי, הסתדרתי לא רע בלעדייך.
זה שאת אוהבת להתבכיין שאין לך כסף ולא רוצה לעבוד זו בעיה שלך.
נתתי לך פיתרוןקליל, לא רצית, לא צריך =]
ותפסיקי כבר להיות מגעילה. דיברתי איתך בצחוק.
אז בייב, יור ט’ה ליימ היר.
נ.ב
לשלוח את אחשלך להגיד "היא לא יכולה לענות כרגע" זה הרבה יותר ליימ XD "
לא דיברתי בהתנשאות.
אם התגובה ראשונה שלך לא הייתה נשמעת מתנשאת מלכתחילה הייתי מבינה ש"צחקת".
אני לא אוהבת להתבכיין שאין לי כסף, ואני בטח שלא -לא- רוצה לעבוד.
זה שאת עובדת בדברים שאת עובדת ויורדת מהם אחרי חודשיים, סבבה.
זה שאת מוצאת את עצמך בדברים שאת מתמצאת בהם ומשיגה בהם עבודה, סבבה.
את יודעת שאף פעם לא היה ולא יהיה לי שום דבר עם יחצנות.
נתת לי פיתרון לא מציאותי בשבילי, לא רציתי, לא באתי אליך בטענות.
אני לא מגעילה, אני שונאת שאת עושה לי את הקטעים האלה (=ראי תגובה ראשונה).
נ.ב.
כשאח שלך רץ עם הטלפון המצלצל בכל הבית וצועק שיש לך טלפון אבל את מתקלחת, הפיתרון היעיל הוא להגיד לו 'תגיד להם שאני אתקשר'.
לא ליימ בכלל, כל אחד ודרכו שלו.
מעצבן אותי המגעילות ההדדית הזאת,
כי כשפונים אליי ככה, אני אענה ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
