קלישאה, או לא קלישאה[?]
בבוקר הכל נראה הרבה יותר טוב.
אני כלכך שונאת את הלילות האלה.
שהכל ניראה כלכך רע, והחושך רק מחמיר את המצב.
לילה... לילה זה חשוך, זה עצוב, זה מדכא, זה... ל ב ד
ואפילו שעכשיו קיץ, זה מזכיר לי את הימים הנוראיים של החורף...
אני מצד אחד אוהבת גשם, באמת שאני מתה על גשם, אבל מצד שני[באופן סותר למדיי] אני כלכך שונאת את הימים האלה בחורף... שפתאום השמיים נהיים אפורים וזה מכסה את כל העננים, והחדר שהיה מואר עד לפני שנייה, פתאום מתכסה במן צל כזה...
וכל השמחה מתפוגגת ופתאום הרצון לחייך שואף לאפס
ברגעים כאלה, אני מרגישה שהייתי עושה הכל, רק כדי שהבוקר יגיע, ואני מתכוונת הכל
לישון? אל תצחיקו אותי...
כאילו שהמחשבות בכלל נותנות לי
הלילות האלה.
הלילות האלה.
הלילות האלה.
אני לא סובלת אותם.
לא סובלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
