"מה יש לך על היד?"

"צמיד של בית חולים."

"למה?"

"אחותך אישפזה אותי."

על הפרקט החלקתי את רגליי בדיוק,יד נוגעת קלות בעדינות.

למצוא נקודה ולהאחז חזק,

לשקוע עמוק,

זוב דם מהנעל הקרועה.

הן יפות ועצובות מסתובבות באפלה.

אני נופלת על העץ,

יד מרימה אותי בחזרה.

נפלתי שוב היום,אחדים הרימו אותי בבלית ברירה חסרת אונים ועוד רגע פרצתי בבכי.

הברך דיממה,והלב שלי התפוצץ.

מישהו בא ולוקח אותי משם,

יש צינור שקוף שיוצא מהווריד

 הקירות מתפוררים.

איבדתי מזמן שיווי משקל כלשהו,

עכשיו רק נותרתי מביטה בהן בקנאה.