http://www.youtube.com/watch?v=4nvn8t34Bgo&feature=related

למה אני כזאת מטומטמת? למה גרמתי לכך שאשאר כיתה? כשאמרו לי "תתחילי להשקיע בלימודים או שלא תמשיכי ללמוד בבצפר הזה" לא השקעתי התמדתי בלכייף הכי הרבה עם החברות שלי בשנה שעשיתי אותה השנה הכי כיפית בחיים שלי. כיתה י' של 2008-2009, השנה הקדושה ביותר בשיבילי. ואז הגיע היום וקראו להורים שלי לשיחה. "או שאת נישארת כיתה או שאת עפה". באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אבל הכאס וההיסטריה מאותה השניה כבר עבר ונעלם. עכשיו נישארו רק החרטות. למה? אני כלכך מצטערת על זה שלא השקעתי. יכולתי! אני יודעת שיכולתי אבל לא עשיתי. שמתי זין רציתי רק לעשות חיים. טוב חבל עכשיו.

~

2009-2010

סבלתי. כן סבלתי. ראיתי אתכם עוברים הלאה. מתבגרים, י"א . הכל טיול שנתי, גדנ"ע יד ושם ...

הסתכלתי עליכם מהצד. בזמן שאם אני מפנה את הראש אחורה אני רואה גוש של אנשים זרים.

הייתי שקטה,שונה, עצבנית, אומרת כל מה שאני חושבת, אי אכפתיות מוחלטת.

הציונים השתפרו.

שום דבר אחר לא הכל הלך וצנח...

נישארתי באותו מקום.

התרגלתי.

~

2010

ביינתים אני מרגישה חרא. בתחילת שנה ראיתי שניראה לי שהתרגלתי אבל כניראה שלא.

כבר נימאס לי מהכיתה הזאת מהשיכבה הפסימית הזאת שילכו כולם לעזעזעל.

כולם מגעילים אחד לשני כולם שונאים את כולם. פשוט מלבב אין מה לעשות

דיי כאילו נמאס אני רוצה להסתלק משם אני רוצה להחזיר את הזמן אחרוה ולחזור לכיתה י' ולתקן את כל הדברים הדפוקים שעשיתי לגרמתי לעצמי להגיע למצב הזה עכשיו. זה דפוק נימאס לי!

נימאס לי לבוא לכיתה ולראות פרצופים צבועים. נימאס לי לשבת בכיתה כשאני מרגישה שאני יושבת בתוך כלוב נמרים.

נימאס לי לישמוע ריכולים מזעזעים אחד על השני. נימאס לי שאנשים שמים רגליים אחד לשני. פשוט נימאס.

ולגבול האדום שלי כבר הגעתי.

מכאן כבר אי אפשר לחזור.

Ren

מה איכפת לי ממה שאנשים חושבים?!

לא, לא איכפת לי.

.