אני לא בנאדם שחושב כל הזמן מה היה קורה אם .. אבל יש אירוע אחד רציני שאני תמיד חושבת מה היה קורה אם הוא לא היה קורה ...
מה היה קורה אם אבא לא היה מקבל התקף לב יום לפני הבת מצווה שלי וכמעט מת ? מה היה קורה אם לא הייתי צריכה לישון לבד בבית יום לפני הבת מצווה ולקום לבד בבוקר ? מה היה קורה אם אבא לא היה מזמזם לאמא באינטרקום כשהוא חזר מהמכון ואומר לה לפתוח את הדלת והיא הייתה חושבת שרודפים אחריו וכשהיא הייתה פותחת את הדלת היא הייתה רואה את אבא עומד חיוור ..בקושי עומד ...ואני לא הייתי יושבת על המחשב עם התוכנה של הבית ספר וברקע הייתה התוכנית פספוסים .. מה היה קורה אם לא הייתי מרגישה שמשהו לא בסדר ויוצאת מהחדר של אחי הגדול איתי ורק מקווה שאני טועה והייתי רואה את אבא ואמא הייתה אומרת לי לנפנף לאבא ורצה לה ממקום למקום וארזה תיק ואמרה שאבא לא מרגיש טוב .מה היה קורה אם כל זה לא היה קורה? בכל אופן אני לא שאלתי שאלות פשוט ניפנפתי עם קלסר דפים צהוב כזה משובץ והסתכלתי על היד של אבא שהוא מקבץ לאגרוף ומשחרר והיא מכחילה לאט לאט לאט...ראיתי אותו בקושי מצליח לנשום והתאפקתי שלא לבכות הרגשתי את הגוש הכואב הזה החנוק בגרון הכואב כ"כ שרק רוצה להשתחרר החוצה .. אני זוכרת איך אמא ואבא יצאו מהבית ואני נעלתי את הדלת והרגשתי שהגוש הזה לא עומד רק בגרון אלא שוטף את כל הגוף שלי נעלתי והתיישבתי מול המסך שמתי את הטלוויזיה על שקט ובכיתי בחרדה התחלתי לחשוב איך יהיה לגדול בלי אבא וכמה מסכנה אני אהיה ואז אמרתי לעצמי לא לחשוב מחשבות רעות ובמקום זה להתפלל .. נעמדתי מול התריסים של המרפסת נועלת נעליים שמה כיסוי ראש עומדת עם הידיים בצורה מאופיינת לתפילה ומתחילה להתפלל ולבקש מאלוהים לשמור עליו .. לשמור על אבא כי אני אוהבת אותו ואני צריכה אותו לידי .
ומה היה קורה אם אבא כן היה מגיע לבת מצווה שלי ? ומה היה קורה אם רגע לפני הבת מצווה לא הייתי הולכת לבית החולים לניאדו עם שמלת בת מצווה נפלאה ושיער עם תלתלים קשיחים כאלו ותסרוקת מדהימה .. ונכנסת לחדר של אבא ועומדת מולו ואמא הייתה הולכת לרגע ו.. אם יש משהו שאני באמת זוכרת שלא קרה אפילו קרוב לו קודם זה שאני רציתי להסתיר את הדמעות אז הסתובבתי ובהיתי במתקן של הנייר טואלט והתרופות שהיו בחדר של בית החולים והוא ניגש אליי .. הוא קם מהמיטה שלו ניגש לאט ואמר שהוא מצטער שהוא לא בא הוא בכה אבא שלי ..זה שלא ראיתי בוכה מעולם ..... ואני רק בכיתי כי לא רציתי שהוא יצטער....ולא רציתי שהוא יבכה.... לא רציתי שהוא יתנצל על זה שהוא לא בא ..כמו אז שאני ואחי הגדול רבנו ולפני שהוא יצא לרכוב על האופניים הוא אמר שהוא מתנצל על זה שהוא היה קצת אגרסיבי מידי ואני בכיתי נורא כי לא רציתי שהוא יתנצל .. כי לא הגיע לו.. כי לא הגיע לי ..בעיקר כי לא הגיע לי ..מה היה קורה אם התמונות מהבת מצווה היו יוצאות טוב כי אבא היה מצלם אותן ? מה אם הייתה לי מזכרת ?
מה אם כל זה לא היה קורה?
אבל האם הכי גדול שיש בי ...האם שכנראה ירדוף אותי כל החיים שלי ...
זה מה אם הייתי מודיעה שאני יודעת שאבא הולך לקבל התקף לב עוד לפני שזה היה קורה ?
כי ידעתי ..
ידעתי .. ולא אמרתי כלום .. התעלמתי...
בחרתי להתעלם ..
בסופו של דבר אדם אכן קובע את גורלו שלו .. ולפעמים הוא חורץ בחוזקה גם את גורלם של אחרים .
כמו שאני חרצתי את של אבא .
מי שקרא את הפוסט הזה עד הסוף אני אשמח אם יגיב . אפילו יותר מאשמח .
בקרוב יבוא פוסט המשך שיתאר את מה שקרה אחרי האירוע . פוסט הרבה יותר משמעותי מזה ואני ממליצה לכל אחד לקרוא ..
אבל הכי חשוב:
אבא .. אני אוהבת אותך .
~~just me~~
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
