זה היה מדהים, ובמיוחד מפתיע. כמה שהוא צפוי במילים שלו, וכמה שאני מכירה אותו.
אני זוכרת את כל הרגעים שהיו לנו, מהטובים ביותר, שרציתי שיימשכו כל כך הרבה,
עד לרגעים הגרועים ביותר, שהוא אמר את הדברים האלה עליי.
בגלל זה נפרדתי ממנו.
"מטוסים עוברים נמוך,
מוניות נוסעות בלילה.
מהצפון אל הדרום, ואני תמיד למעלה."
אם אני הייתי ממציאה את העננים בשמיים, הייתי עושה שהם היו יכולים להיות רכים,
אבל בעלי משקל, רק כדי שאני אוכל לחיות שם לבדי, בלי אף אחד -
כדי לברוח מהצרות.
*
אתן צבועות. ומה שעצוב לי, זה שאתן חברות שלי.
או לפחות מעמידות פנים שאתן חברות.
כל אחת אומרת שהשניה מגעילה, שהיא זאת שטעתה,
ו"אני? מה פתאום? תגידי את זה לה!".
ובכוונה אני לא מראה את השם האמיתי שלי. כדי שלא תתחילו לריב פה.
ריבים מטומטמים.
*
אני כל כך מטומטמת. איך יכולתי להאמין לו?
אני כל פעם הופכת להיות אחת מהקורבנות שלו.
מאמינה למילים היפות שלו, ואחרי זה נזרקת,
כמו עוד איזה פריט שאתה לא צריך.
הוא היה מתקשר כל הזמן, ואהב אותי,
וניג'ז, ו.. וואט אבר. אבל למה ללכת אחרי זה ולרכל עליי?
שזאת אשמתי! זאת כל האשמה שלו.
הוא יכל להיות פחות פתטי ולהפסיק ולהתנהג כמו איזה תולעת.
משחק אותה "מגניב". משחק אותה "רגוע".
אבל זה לא עובד לו. כי הכל חוזר אליו אח"כ, בלי שהוא ישים לב.
כולם עוזבים אותו. ולא נותנים לו לחזור.
והוא צריך לעשות הרבה מאמצים כדי לשנות את זה.
אם הוא רוצה לדבר איתי שוב.
*
Hate That I Love You \ Rihanna Ft. Ne-Yo
* השיר נמחק *
מכמה סיבות אישיות, וגם בגלל שהמחשב הטיפש הזה הופך אותו לכמה שורות,
במקום להראות אותו כבתים ובחרוזים.
עזבו, גם אני לא הבנתי את עצמי.
יכול להיות שאני אעלה את השיר שוב, בקרוב.
אני לא בובה.
תפסיקו לשחק בי.
עריכה
כבר לא מתרגשת כשאני רואה את תמונת הפרופיל שלו במסנג'ר, וכבר לא עוברת בי צמרמורת כשאני חושבת עליו.
כבר לא חושבת שאין בן אדם יותר יפה ממנו, וכבר לא חושבת שהוא שלי לתמיד, למרות שאנחנו לא ביחד.
אבל למרות הכל, אני אוהבת אותו.
לכו תבינו אותי.
קרדיט לילדה קטנה, על האייקון. תודה רבה על זה.
עריכה - 3.10.07
תפסיקי לרשום עליו, תפסיקי לנעוץ בו מבטים, תפסיקי לנסות לחייך אליו, תפסיקי להתלהב כשאת לידו.
פשוט תפסיקי לאהוב אותו.
אני נלחמת עם עצמי, והיחיד שמנצח פה זאת האהבה שלי אליו, שמתגברת ומתגברת עם כל יום שעובר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
