רשימות חיסול

בשבוע האחרון נתקלתי בתופעה שלא ידעתי על קיומה. ישנם אנשים, בריאים ומסוגלים שמתבכיינים על כך שלליקויי למידה נותנים הקלות.

כמה עצלן, מפונק, בור ואדיוט צריך להיות אדם כדי שעינו תהייה צרה בצרת אחרים? 

אז הנה כמה עובדות:

1. הקלות ניתנות ללקויי למידה (אכן) על מנת לאפשר להם למצות את הפוטנציאל האישי שלהם. בניגוד למה שעצלנים ובכיינים חושבים, הדבר לא נועד על מנת להקנות לליקויי הלימידה יתרון, או להקשות על חייהם של אנשים מהשורה. הדבר גם לא נועד על מנת לאפשר ללקויי למידה ליישר קו, אלא למנוע מהם בעתיד להוות נטל על החברה. מה לעשות שלחלק ניכר מליקויי הלמידה יש גם מנת משכל גבוהה, כישרונות ויכולות ולפעמים, עם העזרה הנכונה הם עולים על אנשים מהשורה שהיו יכולים להצטיין, אבל מה לעשות הם עצלנים מידי ועסוקים מידי בהתבכיינות - כמו הבחור הזה למשל.

2. אנשים לקויי למידה שלא מקבלים סיוע (ואני לא מדברת רק על הקלות במבחנים, אלא על החבילה הכוללת: טיפול תרופתי, הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, תמיכה נפשית והקלות במיבחנים) עשויים לפתח בעיות התנהגות קשות הכוללות נטיות אובדניות, אלימות והתמכרות לאלכוהול וסמים. נכון שיש אנשים שיגידו: למה זה צריך לעניין אותי? זו בעייה שלהם - הם נולדו דפוקים. אז ככה, הם אולי נולדו "דפוקים", אבל הם נולדו בחברה. אדם שההתנהגות שלו הרסנית והוא חלק מהחברה - גורם נזק לא רק לעצמו אלא גם לסובב אותו. לא רק נזק פיזי, אלא גם נזק כלכלי. לכן, זה האינטרס של החברה לסייע בידי אנשים אלו, כדי שבמקום לפתח בעיות התנהגות - יפתחו את כישרונם ויתרמו לחברה. כמה פשוט שיש היגיון לא?

3. ההקלה שמתלוננים עליה הכי הרבה היא תוספת הזמן. הידעתם? מרבית המבחנים מוגבלים בזמן, אבל לא מודדים מהירות. אז למה הם מוגבלים בזמן? כי לכל דבר צריך להיות סוף. בוחנים צריכים ללכת הביתה בסוף היום וגם נבחנים. מישהו מחליט על פרק זמן הולם שיוגדש למבחן ופרק זמן זה תקף לכולם. אנשים שיש להם קושי בהתארגנות (נפוץ מאוד בהפרעות קשב מסוג ADD, ADHD ודיסגראפיה) לעיתים זקוקים לתוספת זמן בשביל להשלים פעולות שאנשים אחרים מבצעים בצורה נורמלית. מאחר ומבחנים לא באמת מודדים מהירות, אין שום סיבה למנוע מהם תוספת של רבע שעה. לאחר שזה נאמר, נוסיף גם שתוספת זמן זו ההקלה שלמוסדות הכי קל להעניק. היא חיונית ועוזרת למי שזקוק לה, אבל ישנם גם הרבה לקויי למידה שימירו אותה בשימחה בהקלה אחרת, כמו אפשרות להיבחן לבד בחדר שקט, למשל. 

4. לגבי התעלמות משגיאות - אם לא מדובר בהכתבה אלא במבחן הבודק ידע, הרי אין שום צורך להוריד ניקוד על טעויות כתיב בתשובות למבחן (בהיסטוריה לדוגמא) הכתובות ברהיטות ובדיוק. מה עוד, שאנשים הסובלים מדיסגראפיה יודעים בדיוק כמו אנשים ללא ליקויי למידה איך כותבים ללא שגיאות. פשוט תחת לחץ, השגיאות צצות. לכן זה לא קושי למידה - אלא ליקוי למידה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

5. ההבדל בין קושי לליקוי. קושי הינו מיכשול שעל מנת לעבור אותו עליכם להתאמץ ולעמול. אבל אם התאמצתם תוכלו לעבור אותו. זה רק קושי.

לקות לא תלוייה במאמץ. אתה יכול להתאמץ מהיום עד אחרית הימים, ולא תוכל לעבור את המכשול. לכן, לקות לא יכולה להיות תוצאה של עצלנות ואי אפשר לפתור אותה בעבודה קשה גרידה. ללקות צריך פתרון שיהלום אותה. לכן לקויי למידה נקראים ליקויים ולא קשיים. 

ובאנגלית: זה ההבדל בין Disabilities לבין Difficulties.

6. בניגוד למה שרוצים שתחשבו, בתי ספר ואוניברסיטאות רק מכשירים אתכם לחיים - הם לא מיקרו קוסמוס. בסופו של דבר, אנשים שמצליחים מאוד בבית הספר יכולים להיכשל בחיים האמיתיים ואנשים שנכשלים בבית הספר יכולים להצטיין בחוץ. העניין הוא לאפשר לכל אחד ללמוד את המקצוע, את התחום בו בסופו של דבר הוא ימצה את הפוטנציאל שלו. אני מכירה לקויי למידה רבים שהוציאו ציונים ממוצעים ומטה בלימודים ועכשיו הם תותחי על בתחומם. אני מכירה גם אנשים שאינם לקויי למידה שהצטיינו והיום הם לא עושים כלום. כך או כך - מה שחשוב הוא ההזדמנות. אתה לא יכול לתת הזדמנות ללקויי למידה אלא אם כן נתת לו להיבחן בכבוד.  למה צריך לתת היזדמנות? אתם מוזמנים לעיין שוב בסעיפים 1-2.

7. היו אנשים שטענו שלא צריך לתת הקלות ללקויי למידה בדיוק כמו שלא צריך לתת הקלות לפדופילים. (בחיי אני לא ממציאה את ההדיוטיזם הזה). מילה על זה. לקויי למידה לא אונסים ילדים. אני מקווה שאתם מספיק אינטיליגנטים להבין את זה. דבר שני, הקלות הם חלק ממערך טיפולי שמאפשר ללקויי למידה לתפקד כאחד האדם. הן לא עומדות לבדן בוואקום. בדרך כלל לצד ההקלות ישנן שנים של מאבקים, הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק ולפעמים גם טיפול ריגשי וטיפול תרופתי. אז ברור שאתם לא רוצים לתת לפדופילים הקלות? אבל טיפול בסירוס תרופתי תתנו להם לא? האם תסרסו את כלל אוכלוסיית הגברים כדי שזה יהייה פייר? הרי זה מה שאתם מבקשים לגבי ההקלות במבחנים לא? שכולם יקבלו או שאף אחד לא יקבל? מבינים את רמת הטימטום? אגב אותו אחד גם שאל אותי אם זה מקובל עליי שאנשים יעשנו סמים כי לטענתם יותר קל להם להתרכז. אז כן!!! אני בעד. למעשה אני קמה כל יום ו"מסממת" את הבת שלי ברטלין בשביל שיהייה לה יותר קל.

8. אתם כל כך מתקנאים בתוספת זמן מגוחכת של רבע או חצי שעה. קחו אותה. בבקשה. סביר להניח שהציון שלכם לא ישתנה כלל. אבל (ותמיד יש אבל) מדובר בעיסקת חבילה. קחו גם את הקושי. קחו את התיסכול, את המאמץ. קחו את השונות. קחו את השעות שעפות להן על הוראה מתקנה וריפוי בעיסוק. קחו את המשקעים, קחו את עוגמת הנפש הכרוכה בהתקלות עם חלאות אדם שיקראו לכם מונגולואידים, מפגרים ויגידו לכם שאתם סתם עצלנים וטיפשים. קחו הכל. אחרת זה כמו לבוא בטענות לאדם זקן על קלנוע. למה לו יש ולך אין? כי הוא זקן. שתהייה זקן גם תקבל אחד. למה הוא קיבל הקלה במבחן ואתה לא? כי לו יש בעייה אמיתית ולך אין. כשתהייה לך בעייה אמיתית תקבל גם הקלה.

9. אידיוט אחד מאוד גדול (זה שקרא לי מונגוליאידית, לא במילים אלו, אבל ניחא) טען שADHD כמוהו כעצלנות ודיסלקציה משמעה פשוט חוסר כישרון כתיבה. אידיוט "יקר", אנשים עם ADHD עובדים לרוב מאוד קשה. למעשה עוד לא פגשתי מישהו עם הפרעת קשב שלקה בעצלנות. אנשים כמוך שמתבכיינים על זה שהם צריכים להגיע להישגים בכוחות עצמם - הם, הם העצלנים. ואנשים עם דיסלקציה יכולים להיות בעליי כושר ביטוי מופלא. זה בדיוק העניין שמדברים עליו כאשר דנים במימוש פוטנציאל - הכישרון שם, הוא קיים, היכולת שם. זה בדיוק כמו להגיד לחולה סוכרת: אה. למה אתה מזריק אינסולין ואני לא? מה אתה מתעצל לפרק לבד סוכרים? כן. זו רמת הטמטום. אין דברים כאלה. 

10.היו שטענו שהקלות במבחן הם סתם וויתור וצריך ללמד אנשים להסתדר בלעדן. הקלות במבחנים אינן וויתור. הן לא נועדו בשביל לעשות את החיים יותר קלים, אלא כדי לאפשר מסוגלות. כל מי שקצת טרח ולמד על ליקויי למידה יודע זאת. דיסגראף שיושב לבד בחדר בנועם יכול לכתוב בלי שגיאות כתיב. אותו אדם, אותו טקסט בחדר מלא והומה יכתוב עם שגיאות כתיב. התעלמות משגיעות כתיב במקרה זה אינה הקלה אלא נסיון להשוות את התנאים למצב בו אותו אדם יכתוב ללא שגיאות. הקראה של כתב בחינה לדיסלקט המתקשה בקריאה לא מיועדת לעודד אותו לא ללמוד לקרוא. היא מיועדת לאפשר לו לשמוע את השאלות ולהיות מסוגל לענות עליהם. הרי מחוץ לכיתת המבחן, יהייה שם מישהו שיקריא לו אותן - אחרת הוא לא יידע מה כתוב. אחרי ההקראה הוא יוכל לענות על השאלות כמו חברו שקרא בעצמו. שוב - לא הקלה אלא השוואת תנאים. האמת היא, שעד למקום הזה של ההקלה, עוברים כל כך הרבה עבודה קשה ותסכולים, שתאמינו לי, הקלות במבחן, הם כמו קביים. הם לא מחליפים פיזיותראפיה וגבס - אבל אי אפשר להתקדם בלעדיהם.  

לאחר כל זאת. אני רוצה להגיד שתופעת הטמטום הזו מרגיזה אותי אבל לא מפתיעה אותי. בתרבות ה"מגיע לי" הכללית, זה היה רק עניין של זמן עד שיקומו העצלנים המפונקים, חדלי האישיים שחושבים רק על התחת המחומם של עצמם ויגידו: הי למה הוא קיבל רבע שעה תוספת זמן ולא אני? גם לי מגיע!! אמא שלי אומרת שאני נסיך!!! אז גם לי מגיע!!! 

בטח מגיע - שתי סטירות מגיע. בעיטה בתחת ולכו לעבוד מגיע.

פסולת אנושית שכמותכם.