רשימות חיסול

התגעגעתי. לא אליכם חבורת עוקבי זנב זבי חוטם. אל עצמי התגעגעתי. אבל עם שני ילדים ארבעה כלבים שני חתולים שבעה חזירים מבויתים ושני חוזים לשבוע כמה כבר זמן יש לי לכתוב. והפוליטיקה... בהתחלה די הסתרנו את העיסוק שלי, אבל מה לעשות לפעמים צריך לקחת את הפצפונת ישר מהגן ואין ממש זמן ללכת הביתה להחליף בגדים או לאחסן את כלי הנשק, ופתאום אימהות מתחילות להסס לפני שהן נותנות לך מתכון לעוגיות והגננת מתלוננת שאני מספקת מודל שלילי לחיקוי. עברתי לפחות שלוש סדנאות לשליטה בכעסים בשביל לרסן את מה שהפסיכולוג הגדיר כהפרעת אשיות גבולית. שתי הסדנאות הראשונות לא התקדמו יפה. היו שטענו שהסיבה היא שקשה למדריכים לעבוד בלי ראש על הכתפיים. לדעתי הימצאות הראש או העדר הראש במקרה של שניהם לא ממש שיחקו תפקיד. הסדנה השלישית נגמרה בפשרה: המדריך יסכים איתי כי דרך נהדרת לשליטה בכעסים היא להרוג את הגורם המכעיס או לפחות לפוצצו במכות ובתמורה הוא לא יאלץ להפטר מאוסף הקפוצ'ונים שלו. זה עבד יפה ועכשיו אני יכולה להגיד בגאווה שאני בוגרת סדנה לשליטה בכעסים.

בכל אופן אני חייבת להודות שיש הרבה מרגוע בחיי משפחה. אני משתדלת לא לקחת את הילדים לעבודה ולא להביא את העבודה הביתה. צמצמתי את עצמי לשני חוזים בשבוע, זה נותן לי מספיק זמן לטפל במשק בית. בימי שישי אין חיסולים בדרך כלל. אני מכינה עם הבת שלי נזיד ארנבות ואופה איתה חלה בצורת כלי נשק לבחירתה. בלוז יושב במרפסת עם הכלבים ומנגן והתינוק יושב בטרמפולינה שלו ומגרגר בסיפוק. אידיליה פסטורלית. אם טשרנחובסקי היה חי ולא היה יודע מה טוב לו הוא עוד היה מעז לכתוב עלינו בלדה.

קצת מוזר לכתוב בפורמט הזה. מאוד סטטי. זה כמעט כמו לשבת לבד בחדר של בני רק בלי מטומטמים חסרי מזל שמזלם הרע הוביל אותם לפגוש את עקב מגפו הווירטואלי של בעלי שיחייה. אבל אני אעשה כמיטב יכולתי. אני גם מזמינה אתכם להפנות שאלות לפינתי "תקוף את הארור". אני מבטיחה לענות. אני לא מתחייבת להשאיר אתכם בחיים.