רשימות חיסול

הקטע הבא לא מצחיק. לפחות לא אותי.

בעולם אידיאלי יש אויב ברור בעל כוח שקול לשלך. אתה נלחם בו ומנצח בהגינות. כל מצב אחר הוא בלתי נסבל.

אלימות כלפי ילדים היא עניין שלא יעלה על הדעת. למרבית האנשים עניין זה הוא מובן מאליו. אבל לצערנו יש כאלו שזקוקים לתזכורת. השאלה היא מה עושים כאשר הילדים אלימים. ולא סתם אלימים, אלא אלימים כלפי הילדים שלכם? יש בגן של ביתי שניים כאלו. אחים. את האח הצעיר הכרנו ועל האח הגדול שמענו סיפורים מהורים שילדיהם שימשו לו כקורבנות. אבל, בכנות, אם לא היינו רואים את מעלליהם במו עינינו לא היינו מאמינים. אין ספק כי האח הגדול נמצא במצב מתקדם יותר של ריקבון חברתי. מי שמתבונן מהצד בו, מבחין כי הוא לא פועל מתוך דחף או חוסר שליטה. הוא מחפש בשקט ובדריכות קורבן חלש ממנו, פגיע ומבודד ואז מזנק על טרפו. כבר יצאתי לראות אותו מניף באוויר את אחד הילדים ומטיח אותו ברצפה. שני סנטימטר הצידה והילד היה פוגע בפינת השולחן ואלוהים יודע איך זה היה נגמר. הבלוז סיפר לי שגם פרייה הקטנה כמעט והרגישה את נחת זרועו של השטן הקטן. מזל שהבלוז למד ממני דבר או שניים בהלכות הפחדה ואיום. בכל אופן אחרי אותו מקרה ישבנו וחשבנו מה עושים לעזאזל וקהל שמיים.

הגננות והאחראית על הגנים לא ממש נוקטות בצעדים. למעשה האחראית על הגנים מתייחסת לכל הנושא בביטול. המשפחה האמורה מחזיקה במערכת החינוך עליה היא מופקדת שלושה ילדים והכסף, כנראה, מדבר. לדבר עם ההורים זה פשוט לא בא בחשבון. ההורים (ואני לא כותבת את המשפט הבא כדי להכפיש. אלו פשוט העובדות), עצמם משקרים על ימין ועל שמאל, מפעילים מניפולציות, חנופות זולות ושאר תככים כדי לקדם את האינטרסים שלהם. וכל ניסיון קודם של תקשורת עימהם הסתיים בפיאסקו מוחלט.

אישית הייתי רוצה לתפוס את האמא ל"שיחה" קצרה פעם באיזו סמטה חשוכה. ככה, להרביץ בה קצת הלכות גידול ילדים. את האבא הייתי שמחה לסרס כי באמת, מספיק צאצאים יש לו בעולם וחלילה עוד יעלה על דעתו להשריץ עוד אחד. אבל אני יודעת שזה לא פרקטי. בלוז שתמיד משתדל להיות קצת יותר קר רוח מאנוכי אשתו החמומה, אומר שאולי כדאי לתבוע אותם. או אולי להוציא צו הרחקה נגד הילדים, מה שיאלץ את המערכת להוציא אותם מהגן. אולי צריך לארגן שכמה הורים גדולים ומפחידים או כמה אחים גדולים וחמומי מוח ישבו בגן באופן קבע ויפחידו את שני הפרחחים. אולי.