|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לא סקסי. סקסי זה גבר עם גומות, קילט . עוד יותר סקסי זה הבלוז בקילט . הכי סקסי זה הבלוז בקילט,כשהילדים לא בבית.
אבל זו לא חוכמה. הרבה יותר מסובך להגיד מה לא סקסי.
רשימת הדברים שלא עושים לי את זה.
להכנס לסלון אחרי לילה של הנקות ולקלוט שגם התינוק וגם בעלך בוהים לך בציצים.
חמין.
גברים טיפשים.
גברים שלא מודעים לטיפשות שלהם.
גברים שחושבים שהם חכמים. . שמזיינים לי את השכל.
בני.
גברים שמתעסקים במקצועות "רוחרוחים" כמו אסטרולוגיה, רייקי, ניחוש באבני מדרכה, או ייצור קטורת.
אלימות.
בתי חולים. (לא משנה איזה פנטזיה חולנית תנסו למכור לי).
נזלת.
גברים שלובשים חולצות וורודות.
פקקי תנועה.
פרעושים.
מנהטן טרנספר, הניה, ההוא שמיק ג'אגר גנב לו את האישה. נו זה הכריות בכתפיים והשיניים. רוקסי משמו.
גברים שצובעים שער.
גברים שמורידים שער.
גברים שמתעסקים עם השער שלהם יותר מידי באופן כללי.
העדר חוש הומור.
בירה מכבי.
קוקטלים וורודים. או כחולים.
בירוקרטיה.
סוכרזית.
מדוזות.
בכיינים.
| |
ארוחת ערב שלא תבינו לא נכון: אני אוהבת את הילדים שלי. אני אוהבת את הילדים שלי בבית. בילוי עם הילדים נחשב אצלי לבילוי איכותי וכיפי. אבל (ותמיד יש אבל) ישנם ימים בהם לא הייתי מתנגדת להתעופף לכמה שעות של חופש. רצוי במקום בו אפשר לדוג, מצויידת בחכה, ציידנית מלאה בבירות קרות ובלוז אחד בקילט. (ככה זה: כמו שפרייה אומרת חייבים). אני אתן דוגמה. ככה אמורה להראות אצלנו שעת ארוחת הערב של הדרדקים: 17:30 - גומרים לשחק ופרייה ואני אוספות בצוותא את הצעצועים. אריק לא בוכה. אני שואלת את פרייה מה היא רוצה לאכול. ברירת מחדל: טוסט עם גבנ"צ, גבמ"ש; (גבינת משולש), פיטריות וקטשופ. (זה מה שהיא בדרך כלל אוכלת). 17:35 - פרייה צופה בתוכנית טלווזיה כלשהי. אריק צופה בה מהעגלול ומשחק בצעצועיו. אני במטבח מתחילה בהכנת ארוחת ערב. 17:37 - הטוסט נמרח, מולא בגבנ"צ וגבמ"ש, פוטרט וקוטצ'פ והוכנס לטוסטר קווץ' אחר כבוד. אני מציצה לסלון, כולם רגועים, צופים ומשחקים בשקט. 17:40 - אני מרסקת בננה. 17:41 - אני מקלפת תפוח. 17:44 - אני מרסקת את התפוח על פומפיה ומערבבת עם הבננה. 17:46 - הפירות של הקוצ'קון מוכנים. אני שמה אותם על השולחן בסלון יחד עם הויטמינים שלו, סינר ושתי כפיות. בדרך למטבח אני מעבירה עליו ליטוף. 17:47 - מוציאה את הטוסט של הפרייה מהטוסטר וחותכת למשולשים. 17:50 - פרייה אוכלת את הטוסט שלה בהנאה בעוד אני מאכילה את אריק בפירות. את הויטמנים הוא כבר לקח. הוא מחזיק ביד כפית בשביל להרגיש בעיניינים. 18:05 - הילדים מסיימים לאכול. אני מניחה את אריק בעגלול, מפנה כלים ביחד עם פרייה ומכינה לה שוקו. 18:10 - פרייה רואה קלטת עם שוקו. נגמרה סאגת ההאכלה.
זה מה שקורה לפעמים במציאות: 17:30 - אני מתחילה לאסוף צעצועים ומצייעה לפרייה לעזור לי. היא (בתגובה) מטפסת על המיטה ומתחילה לקפוץ ובמקביל מנסה לתפוס לקטל את האוזן עם קליפס. 17:31 - פרייה מצליחה לשים לקטל את הקליפס על האוזן. קטל צורחת ובורחת לסלון. פרייה מתפקעת מצחוק ואריק מתחיל לבכות. 17:32 - אני צורחת על פרייה שככה לא מתנהגים לכלבים, תוך כדי שאני משחררת את האוזן האומללה של קטל ומנסה להרגיע את אריק. 17:35 - פרייה מתחילה לבכות שהיא לא התכוונה ורצה ללטף את קטל. אני מכניסה את אריק לעגלול. 17:37 - אני מחבקת את פרייה ומרגיעה אותה. פרייה שואלת: אמא למה זה מטצחיק טטמים לכלב קליפטס על האוזן? (פרייה לא יודעת להגיד ש). אני מנסה להסביר לה שזה בעצם לא מצחיק בכלל. אריק מתחיל לבכות. 17:40 - אני מדליקה טלווזיה סוף סוף. פרייה צורחת שהיא רוצה קלטת. נו, איזה קלטת את רוצה? תנחטצ'י! היא עונה לי. אללי. ההגדרה של פרייה לקלטת כוללת את 1000 הקלטות שברשותה, את הוי-או-די ובאופן כלל כל מה שלא משודר כרגע בערוץ הופ!. אני לא אנחש - תגידי לי. לא אמא, תנחטצ'י! קליפורד? אני שואלת בתקווה. לא! צועקת פרייה, נו טנחטצ'י! אני: הארי ודלי הדינוזאורים.; היא: לא אמא,אני אתן לך רמז: זה על כלב גדול ואדום. אני:קליפורד! היא: כן! אני: אבל היא: נו אמא תטסימי קליפורד. 17:45 - אני שמה קליפורד. אריק מתחיל לבכות. אני הולכת להרגיע אותו. בנתיים אני שואלת את פרייה אם היא רוצה טוסט. היא: איכטס! אני: אז מה את רוצה לאכול? (אריק מושך לי בשער), היא: עוגה. אני: עוגה זה לא אוכל. תנסי שוב. היא: טוטס. (אריק שוב מושך לי בשער) אני: עם גבנ"צ גבמ"ש פיטריות וקט'צופ? היא: לא איכטס! רק עם קצ'ופ. אני: רק עם קטש'ופ? היא: וגבנצ', גבמ"ט. 17:47 - אני הולכת למטבח. בדרך פרייה עוד מספיקה לצעוק: גם פיטריות!! 17:52 - הטוסט מוכן להכנס לטוסטר קווץ'. כאן מגיע החלק הקשה: בשביל לחבר את המכשיר האמור אני צריכה לנתק את המנורה (מקור האור היחידי שיש לי במטבח כרגע, כי הפלורסנט למעלה שרוף. לקיטני האמונה שבינכם: השקע היחידי הפנוי לי במטבח הוא על העוקם ואי אפשר לשים שם מפצל). 17:57 - אני מנסה להכין לאריק את הפירות שלו. שנים של מארבים והתגנבויות חרישיות לשטח האוייב הכינו אותי לרגע הזה. מסתבר שלהכין פירות מעוכים בחושך קשה יותר מלחדור בחסות האפלה למחנה אוייב. אני מאבדת שתי אצבעות (בנוסף לשבורה) ודופקת את הראש פעמיים. אריק בנתיים מתחיל לבכות. 18:06 - הטוסט מוכן, חזר האור ואני מתחילה לשים דברים על השולחן. 18:12 - פרייה יושבת מול הטוסט, אריק עלי לבוש בסינר, הויטמינים והקערה מונחים מולי ואני מוכנה להתחיל להאכיל. 18:13 - אני מבינה ששכחתי כפיות. 18:15 - הבאתי כפיות. ואני מתחילה להאכיל את אריק, הוא עושה כל מאמץ למרוח עלי כמה שיותר פירות מעוכים. 18:17 - פרייה מכריזה שהיא סיימה לאכול ומתחילה לנדנד בכיוון של שוקו. 18:18 - אני אומרת "רגע פרייה, תני לאריק לסיים לאכול" 18:20 - אריק יורק עלי ויטמינים. 18:22 - אני לוקחת את אריק לשטוף ידיים. בנתיים קטל גונבת את הסינר המלוכלך של אריק ורצה איתו ברחבי הבית. 18:24 - פרייה מזכירה לי שעדיין לא הכנתי לה שוקו. 18:30 - אני מצליחה לתפוס את קטל ולוקחת ממנה את הסינר. 18:35 - פרייה מקבלת שוקו. אריק מתחיל לבכות. אני יכולה להמשיך, אבל באמת שאין לי כוח.
צחקת? יופי, זו היתה המטרה. כשעצוב לי אני אוהבת להצחיק. ומאוד עצוב לי כרגע. אולף, הלולון שלנו חולה מאוד. אנחנו לא יודעים אם ומתי הוא יחלים. הוא הפשוש שלנו, הענק הלבן טוב הלב. קשה לנו לראות אותו חלש ואומלל. אתם יכולים לראות כמה הוא חמוד בבלוג של קטל הכלבה שלי (לינק בצד). זהו, סופה של אתנחתא קומית. אריק התחיל לבכות...
| |
מחשבות כמעט רציניות על הסבה מקצועית בדרך הביתה בעודה מקפצת ומפזזת סביבי וסביב עגלתו של אריק , הכריזה פרייה כפרתי שמחר אודיה מהגן תביא לה צעצוע מתנה. "לכבוד מה?" שאלתי. "לכבוד זה שהיא אמרה לי שאם אני ארביץ לאביגייל היא תתן לי מחר צעצוע ואני הרבצתי לאביגייל, אז מחר היא תביא לי צעצוע". עשיתי סיבוב פרסה עם העגלה, תפסתי את פרייה ביד וחזרתי כל עוד נפשי בי לגן להספיק ולתפוס את הגננת. דיווחתי לגננת נסערת על המקרה ובנוכחותה הסברתי לפרייה שלא מרביצים בכלל ובטח שלא מרביצים בתמורה לצעצועים. "אבל אודיה היא מהבוגרים" נימקה פרייה את מעשיה "ואמרו לנו לשמוע בקול הבוגרים". "פרייה " אמרתי בפתוס, "את כבר ילדה גדולה ואת יודעת שלהרביץ זה לא לעניין. בטח לא לחברה ובטח ובטח שלא כי חברה אחרת אמרה לך. וחוץ מיזה גם אם הגננת תגיד לך להרביץ למישהו את לא מרביצה. זה ברור?". פרייה שינתה נושא (זה מה שהיא בדרך כלל עושה כשאני מסבירה לה משהו שדורש הפנמה). אחרי שהגננת הבטיחה לי לטפל בנושא לעומק, חזרנו למכונית. בדרך הביתה צלצלתי לבלוז וסיפרתי לו שבתו החלה להרביץ לילדים אחרים בעבור תשלום. במקום להיות מזועזע הוא החל לצחוק. "למה אתה צוחק. זה רציני!" התעצבנתי. "נו באמת ארור" הוא אומר לי, "היא בסה"כ נהיית דומה לאמא שלה". ואז זה סוף סוף הכה בי. המטבע נפל, הפלורוסנט נדלק. הבת שלי היא בריונית להשכיר. ממש כמו אמא. אז מה אני עושה עכשיו? פורשת? הסבה מקצועית? זה לא פשוט. אני אוהבת את העבודה שלי. ואני באמת משתדלת לעשות הפרדה בין הבית ל"משרד". אני אפילו כבר לא מביאה לפרייה גולגלות בשביל פינת היצירה שלה. אני יודעת שזו צביעות מצידי, אבל באמת שאני רוצה שהיא תבחר במקצוע אחר. נו היא לא יכולה להיות צווארון לבן כמו אבא שלה? טוב היא תמיד אומרת שהיא מעדיפה את הצבע האדום. חוץ מיזה מה אני כבר יכולה לעשות? לעבוד באיטליז?
| |
על הניסים ועל הסוכות שלשום יצאו הבלוז ופרייה בדרך הגנה. הוא בעיניים טרוטות והיא נמרצת
בטרנינג ורדרד ובתסרוקת מוקפדת שסידר לה הבלוז: משהו בין צמה לקוקיות לשער
פזור. (מי אמר שסופר אבא צריך גם להיות ספר צמרת?). שם במרכז החצר התגלגלה
גופתה מרוסקת האיברים של סוכת התמיד שלנו (אודין יקום דמה). ליד גופת
הסוכה המבותרת נחו על האדמה משוסעים אך עדיין בועטים חלושות, חבלי הכביסה
שלנו. "אוי אבא" הזדעזעה הפרייה :" איפה נשב עכשיו בסוכה ונאכל ארוחת
ערב?" הבלוז נתן בפרייה מבט ספק משועשע ספק מתוסכל. וזה הזמן לפלאש בק
פרוע: עם פרוש סוכות עלינו תפסה פרייה את אביה הבלוז בחצי נלסון רגשי
והכריזה קבל עם ועדה שאם הוא לא יבנה לה סוכה היא לא תהייה חברה שלו יותר,
היא לא תדבר איתו יותר והוא יחשב לפי כל קנה מידה "אבא רע מאוד וגם רשע".
אז הבלוז בנה סוכה. מיותר להגיד שאחרי שהסוכה הועמדה, צוחצחה וקושטה היא
גם נשכחה ולא ישבנו בה לא לאכול ארוחת ערב ולא ללעוס חצי מסטיק. "פריי,
את מודעת לכך שסוכות נגמר לו כבר לפני המון זמן נכון?" שאל הבלוז את
פרייה. "כן" אמרה פרייה. "ואת יודעת שעכשיו כבר כמעט חנוכה, נכון?" הוסיף
הבלוז. "כן" השיבה הנזק ואז בלי להתבלבל: "ואיפה נשב בסוכה בחנוכה עכשיו
אבא?" – "בחנוכה לא יושבים בסוכה. בחנוכה יורד גשם", ענה הבלוז בידענות,
"את יודעת מה אוכלים בחנוכה?" "כן!" צהלה פרייה, "לבבות!". "לא, בחנוכה
אוכלים לביבות". "למה?" הבלוז גירד בפדחתו. "אני לא בטוח". "אני חושבת שזה
כי הלביבות מסתובבות טוב", אמרה הפרייה אחרי מחשבה קצרה. "נשאל את אמא?"
מציע הבלוז. "כן, כן תשאל אותה איפה נאכל בסוכה". "לא על הלביבות". "כן
איפה נאכל לביבות בסוכה. כי תראה אבא, הסוכה עפה". הטלפון מצלצל ואני עונה. הבלוז מהצד השני: "פרייה רוצה לדעת איפה נאכל בסוכה כי הסוכה עפה" -אמרתי לך שצריך לפרק את הסוכה. חוץ מזה כבר חנוכה. - נכון וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: למה אוכלים לביבות בחנוכה? - לזכר השמן הרותח ששימש את הרומאים להשפרצה על הצלובים. -זה לא קשור לכד הקטן ולבית המקדש. אני זוכר משהו כזה במעורפל. -יש איזו אגדה על כד קטן שהספיק לשמונה ימים בשביל להדליק נרות, אבל זה לא נראה לי הגיוני כל כך. -למה? -איזה
אל כפריזי יעשה נס שלם וסיפור רק בשביל שידליקו איזו מנורה? מילא זה היה
שמן שהשתמשו בו להדליק לפידים בשביל להבעיר לרומאים את האוהלים. זה קצת
יותר פרקטי. - ואני חשבתי שחנוכה זה חג סימבולי: ניצחון האור על החושך וכל זה. - או שחוגגים את המצאתה של מלחמת הגרילה. - על ידי אכילת לביבות? -לביבות? לא אוכלים לבבות בחנוכה? זה יותר סימבולי. -סמבולי למה? -קורבן אדם. -אין ביהדות קורבן אדם. -טוב אני נכנעת. תשאל בגן. -אני אשאל. אה – וארור? -כן? -פרייה ואני תהינו אם אפשר בכל זאת להכין לבבות בחנוכה. אנחנו אוהבים לבבות. - אין בעיה. נאכל לבבות סמבוליים. "בסוכה!" צועקת פרייה מאחורה.
אני
רק רוצה לציין שלביבות ומאכלים מטוגנים אוכלים לזכר השמן שהספיק להאיר את
בית המקדש במשך שמונת הימים. וכן שנצחון האור על החושך זה דבר ראוי ביותר
לחגוג ולציין. חג אורים שמח!
הפוסט הוא בין הפוסטים הזוכים בתחרות סיפורים מצחיקים
| |
בלוז: החוקים
מאחר ומתנת יום
ההולדת שהזמנתי לך כבר לא תגיע: הנה מתנת יום הולדת חליפית.
(הקטע הבא הוא אישי
קצת . הוא נכתב בעקבות בלוז: החוקים. (תכנסו תצחקו ותחכימו) והוא מוקדש לבלוז).
1. הבלוז קם בבוקר
ומכין לפרייה שוקו. אם מעירים אותו לכל מטרה אחרת, הוא ירטון, ינהם ויחזור לישון.
טוב יש עוד משהו שהוא מוכן לקום בשבילו בבוקר, אבל זה לא בלוג כזה.
2. בניגוד לאנשים
שפויים (כמוני) המאמינים שהצבא צועד על קיבתו ולכן צריך לאכול שש ארוחות מסודרות
ומזינות, הבלוז מסוגל לצום שבוע. למעשה הוא מתקיים בעיקר על קפה שחור שרוף ולא
ממותק שהוא קונה בשוק אחת לכמה חודשים. העוזרת שלנו: דרוזית גוצה ונמרצת, פתחה פעם
את קופסת הקפה שלו ואיבדה את ההכרה לחמש דקות תמימות.
3. בעוד אני חיה על
חרבי, הבלוז חי על לשונו: אי אפשר לנצח אותו בויכוח. אם הוא משוכנע בצדקתו היריב
מחוסל. למעשה הדרך היחידה לנצח אותו היא להוכיח לו שהוא טועה. מאחר והוא בדרך כלל
צודק אני מקפידה להסכים איתו תמיד. (אם כי לפעמים אני מסכימה איתו רק בשביל להפסיק את הויכוח. אבל ששש אל תגלו
לו).
4. פרדוקס
הבלוזונים: הוא חי בלוז, נושם בלוז, מנגן בלוז אבל בדרך כלל הוא שמח כמו גור כלבים
שמצא עצם של דינוזאור. (אלא אם כן הוא מפסיד במשחקי אסטרטגיה מטופשים במחשב).
5. אם הבלוז מחליט לאכול הוא יבחר את האוכל שלו
מתפריט הילדים, יטביע הכול בקטצ'ופ וישתדל שמאכל אחד לא ייגע חלילה במאכל אחר.
כשהוא ראה לראשונה את צלחת האוכל עם ההפרדות שקניתי לפרייה (פעם מזמן), הוא דרש
אחת כזו גם לעצמו.
6. כיתה גימל שלמה
על ספידים, זזה פחות ומשמיעה פחות רעש מאשר בלוז ביום רגיל. הבלוז גם דוגל בחוק
שימור הרעש: ;כשהוא סוף כל סוף משתתק זה
בגלל שיש לו גיטרה ביד.
7. הבלוז הוא הגבר
הכי אמיץ שיצא לי להכיר. הוא מציק באופן קבוע לויקינגית חמושה ועצבנית.
8. שהוא מתרגז הוא מפחיד אפילו יותר ממני. בגלל
זה כשהוא מתרגז אני משתדלת לטשטש את האפקט ולדמיין אותו בקילט ובקוקיות.
9. תזרקו את בלוז
באמצע מדבר שומם בלי כלום ותוך חמש דקות הוא ירכוש עשרה חברים טובים, יפתח שלושה
קשרים עסקיים, יארגן קונצרט, יאמץ שלושה כלבלבים ושועל חולות וישיג חפיסת סיגריות
וכוס קפה.
10. כי זכור לי שזה
מספר הסעיפים המצדיקים מסמך מלא. יום הולדת שמח נשמה.
| |
דפים:
|