|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סוף עידן האלימות
קודם כל סתאאאם.
בכל זאת לא כתבתי מליון שנה ומן הראוי לפתוח בזאב זאב.
אז למי שתוהה לאן נעלמתי: תהיות הן דבר מבורך. הן עוזרות לנו להפעיל את הדמיון.
ולכל השאר,
חזרתי אחרי שנות נדודים רבים למצפה עקומה שבגליל. מלבד כמה יצורים מבחילים ששורצים מזרחית לנו כמו פרונקל ענקי על פרצוף של בחורה יפה- הכל נהדר כאן.
יש קצת יותר מידי אבק. אבל אבק (אלרגני ומעיק ככל שיהייה) עדיין עדיף על עובש. (מי שלא מסכים איתי כנראה מעולם לא ניהל שיחה עם עובש).
הסיבה העיקרית שאני מעלה באוב את הבלוג השומם הזה היא שגיליתי כלאחר יד ואוזן שיש אנשים שנודדים לכאן מידי פעם. אני משתתפת בצערם מחד ומאידך,
מי אני, שאמנע מהם קצת בידור זול? הסיבה השנייה היא שרציתי לעדכן אתכם שאנחנו עובדים על טכנולוגיה חדשה שתאפשר לנו לחלק לכל מי שנכנס לבלוג גלולת רטלין וכוס גדושה ומהבילה של סחלב חם. עוד לא מצאתנו את האלגוריתם הנכון, אבל הטכנאים שלנו עובדים ומזיעים על העניין. היו כמה אבדות בנפש כתוצאה של פיתוח משוואות יומרני - אבל אבדות בנפש מעולם לא ממש רגשו אותי.
ולעניין אחר: אתמול הלכנו למדורה של הגן. אתם יודעים לכבוד חג המדורות והמרשמלו. נשים רגע בצד את העובדה שברחנו משם מוקדם מזועזעים מההתנהגות הברברית של הורי הילדים ומפחד אמיתי ומוחשי לאובדן בערכים בסיסיים ורכישת כוויות. נתמקד: רק הובערו העצים ומיד הופיע חבדניק מזוקן שהריח כנראה את העשן. הוא בא מצוייד במספר ילדים חמושים בדגלי משיח נוצצים, ספרונים וממתקים. מיד הושבו כל הפרחחים וסיפור אהבתם של רחל ורבי עקיבה החל מתנגן תוך כדי חילוק הפתעות. הבלוז קימט את המצח ותהה אם יותר לו להגיע למדורה של גן חבדניקי ולעשות שם שעת סיפור לקידום החילונות והאטאיזם.
| |
אין לי כותרת. כנראה חוסר בקופאין. מיד יתוקן...
פוסט זה נכתב בעקבות הגיגיה של עזאזלו. שהפעם מביעה מורת רוח ממסדית בדת. לא שווה חיזוק ידיים וכוכבוד רבתי? שווה!
אז אני מאמינה שמה שמשותף בין איסלם פונדמנטליסטי, יהדות אורטודוקסית מתקדמת או פרימיטיבית, בודהיזם שנטיאיסטי ואטאיזם ראדיקלי וציני - הוא ההתעלמות המוחלטת מהעובדות הפשוטות. העובודות הפשוטות הן שאנחנו לא יודעים כלום על שום דבר. טוב אולי אנחנו יודעים כמה דברים, אבל הם כל כך רחוקים מלהיות הכל שלמעשה כל אמונה תיאולוגית היא יומרנות אנושית ותו לא. אני מבחינתי מודה ומתוודה שאני לא יודעת כלום. ולמרות היותי אאדם משכיל שממשיכך ולומד, וחוקר והופך בספרים ושואל שאלות ותוהה ומנסה ובודק - אני גם כנראה אמות בלי שאדע כלום. אני מצידי גם בלי אמונה משתדלת להיות הכי טובה שאני יכולה להיות בנסיבות. אני לא צריכה אלוהים שישב לי על הכתף ויאיים עליי - יש לי מצפון צרצרי תקין ונקי ששומר עליי, שיקול דעת והרבה כוונות טובות. ובואו נגיד כזה דבר - אם אלוהים לא קיים - הרי שחיית את חיי כרצוני בשימחה ובעליצות תוך כדי קיום האני המאמין שלי - אם הוא אינו קיים - אין לי ספק שאופיע בפניו במצפון נקי ביום הדין.
חוץ מזה - שנה טובה ומתוקה.
| |
כמעט נגמר. כמעט.
טוב, אז הפסקתי להניק את אריק. זה היה מדכא לגמרי ואני פשוט לא עוברת את היום בשלום אם לא נותנים לנו להתפנק בשקט איזה חצי שעה בבוקר. עכשיו למשל אני כל כך עצבנית שאני מסוגלת לעשות עבודה של חודש ברבע שעה. בהתחשב בסוג העבודה שלי אלא לא חדשות אופטימיות במיוחד. בכל אופן אולי בגלל ההורמונים או מיום ההולדת הארור המתקרב בצעדי ריקוד קלילים ומעצבנים אני שוקלת פרישה. קודם כל קצת נמאס לי. ככלות הכל אני עוסקת בעינייני הרג כבר אלף ומאתיים שנה. אולי הגיע הזמן לאיזה שינוי. זאת ועוד, אם ראיתם במקרה את הנושא החם אתם בטח מנחשים שלא רחוק היום בו אני אהייה מובטלת מרצון או לא מרצון. ואם להיות ממש כנה: אני נהיית זקנה מידי לכל החרא הזה. חוץ מזה אתם יודעים כמה אנחנו מוציאים בחודש על מסירי כתמים? הון. אולי אני צריכה איזה שינוי קרייריסטי. זה לא פשוט. יש מעט מידי תחומים המערבים כל כך הרבה אקשן, אלימות ואדרנלין. הייתי הולכת להיות מורה אבל שמעתי שזה חרא כסף וגם צריך סבלנות. אני נוראית בסבלנות. כמו שאמר הגדול מכולם: I hate waiting. אם אתם לא יודעים מי אמר את זה, תשאירו חמישה שקלים קנס בצנצנת שעומדת על המדף בכניסה לבלוג.
האמת גם מהבלוג הזה קצת נמאס לי. אנשים בישראבלוג כבדים מידי בשבילי. אם מעצבנים אותם יותר מידי הם נוטים להתבכיין. בקיצור, הסוף ידידי (ואויבי) קרוב.
| |
מילה לגבר הישראלי הממוצע
הקטע הבא נכתב אליך הגבר הישראלי הממוצע (כן אתה חביבי, למרות שאתה חושב שאתה מעל הממוצע. אתה לא), אבל כל אחד מוזמן לקרוא. יהיו הרבה סוגריים. אני מקווה שזה לא יבלבל אותך קופיף (כן אני יודעת שאתה חושב שאתה חכם ומשכיל ורהוט ונהדר ויודע להסתדר נפלא עם סוגריים).
מי שמכיר קצת היסטוריה ויקינגית (לא אתה, אתה רק מתיימר לדעת חביבי) יודע: בעוד שהאישה המזרח תיכונית, הוכתה, הושפלה, וכבודה הונח פנימה, האישה הויקינגית הסתובבה עם צרור מפתחות וניהלה לא רק את משק הבית, אלא גם את העסקים והמסחר של משפחתה. נשים שבני זוגם יצאו לים השתתפו גם בישיבות איזוריות של בעלי משקים כדי להחליט החלטות פוליטיות וחברתיות. נשים אחרות בחרו לצאת עם הגברים לים על תקן מרפאות ובמקרים מסויימות אפילו לוחמות. כל זה עוד לפני אלף לספירה. עכשיו יקום האהבל (כן אתה חביבי) ויגיד שאני אישה מטומטמת שלא מבינה מהחיים שלה, ושויקינגים רק אנסו חמסו כבשו והמשיכו הלאה. אז לצורך העניין, למטה מופיעה רשימה ביבליוגרפית קצרצרה (אתה הרי לא תתמודד עם יותר מזה) שתספר לך קצת יותר בפירוט את מה שאני מספרת לך כאן. (בין השאר היית יכול ללמוד שמסעות הכיבוש הויקינגים נבעו מצורך למצוא אדמה חקלאית פוריה להתיישבות וכי מרבית הספינות דגלו בקוד התנהגות נוקשה על פיו אין מעלים לספינה אישה בניגוד לרצונה). אני לא יודעת מה גרם לזה שבתרבות אחת יש צורך עמוק להשפיל נשים ובתרבות אחרת הצורך הזה פשוט לא קיים. אולי זה עניין של תנאי אקלים, ואולי זה משהו שקיים בגנים. מה שברור לי שדתות מונותאיסטיות (דתות עם אל אחד - הנה חסכתי לך הליכה למילון) (בייחוד הדת היהודית והדת המוסלמית) מתוכננות לשובינזם. (בטח שתגיד שהדת היהודית מאוד נאורה ומתקדמת גם ביחסה לנשים. כן ואתה ממש צודק חביבי. נאורות כזו אין לה תקדים הרי). לאחר שכל זה נאמר: תארו לכם קוראי (לא אתה חביבי, אתה לא תהייה מסוגל לתאר לעצמך את הדבר הספציפי הבא) כמה מגוחך ונלעג בעיניי הגבר הישראלי הממוצע. ואני לא מתכוונת רק לאלא שמנופפים במוחם הקטן ובשוביניזם הגדול שלהם השכם וערב, אלא גם לאלא שחידק השוביניזם נמצא ברקמות שלהם רדום. רק שהם פוגשים באישה מעט מוצלחת מהם (ממש לא משנה מאיזו בחינה) ומיד החידק תוקף ומתחיל ללעוס רקמות. (הפחד הזה שאוי יו יויי תבוא אישה ותהייה יותר מוצלחת ממך הרי מעבירה אותך על דעתך - כזה קטן אתה הרי) (כן, בטח שתגיד שעוד לא מצאת אישה יותר מוצלחת ממך. תמשיך להגיד את זה לעצמך). אני בת מזל. גדלתי בסביבה נטולת שוביניזם. לכן מעולם לא היה לי הצורך להיות פמיניסטית לוחמת. ברוך אודין, אני גם בורכתי במימדים שמאפשרים לי לדפוק מכות למרבית הגברים שאני מכירה. כאשר אני פוגשת שוביניסט (מודחק או גלוי) אני בעיקר צוחקת. מה לעשות, זה מצחיק (או קיי, זה לא מצחיק, זה נלעג), אבל ברור לי שיש נשים שאותן זה כלל לא מצחיק להם אגיד: גבר אמיתי הוא מצרך נדיר ביותר בארץ הזו. אני מצאתי דווקא אחד כזה. צדיק בסדום. מספיק חכם, משכיל, יפה, חתיך, טוב וחזק בשביל להיות גבר בלי להשפיל או למזער אף אחת ואף אחד. גם אחותי מצאה אחד כזה. זה לא שהם לא קיימים ואני בטח לא באה לעשות הכללות . הם פשוט מצרך נדיר. תבדקו טוב טוב מי הגבר שלצידכן.
The vikings/ Else Roesdahl
the penguin historical atlas of the vikings/ John Haywood
Seven vikings Romances (penguin classics
| |
רשע, מה הוא אומר?
פרייה, שתהייה בריאה, שרה לנו את מה נשתנה בלולאה כבר מיום שלישי שעבר ללא הפסקה. מובן שכאשר כולנו נסובנו לשולחן והגיע זמן המה נשתנה היא קמה זעופה מהשולחן ובכל הוד ארבע וחצי שנותיה היא הודיעה כי אין סיכוי בעולם הזה שהיא תשיר את מה נשתנה.אריק שיבורך, כבר גמר להראות לכולם את הכפית שהוא קיבל והיה עסוק בלראות כמה פעמים אבא יסכים להרים אותה מהריצפה. בין לבין הוא השמיע קולות של שודד ים שכרגע נכנס מהפלגה לבית מרזח והוא דורש לקבל שירות. או אז כלו כל קיציי. צריך להיות חוק נגד קריאת טקסטים משעממים בארמית כשילדים קטנים, רעבים ועייפים מסובים לשולחן. אם היו מספרים באגדה את סיפור יציאת מצריים גם - ניחא. אבל לא! זה הרי אוסף מגובב של פרשנויות ואנקדוטות על חכמנו. ועם כל הכבוד לרבי מה שמו בן זומא, חאלס.
מאמא וייק הרימה לי להנחתה: יאללה, ארור, (היא קראה מצידו השני של השולחן), תסכמי. סיכמתי בקול צלול: עבדים היינו לפרעה במצריים. בנינו ערים מסכנות והיינו מסכנים. אז בא אלוהים למשה ואמר לו קח את עמך והוצא אותו ממצריים. משה אמר אה מ מ מ מי? אאא א ני? ואלוהים אמר כן אתה. ותקח איתך את אהרון, כי יכולת הביטוי שלך לא משהו חביבי. ואז שניהם הלכו לפרעה ואמרו לו שלח את עמי. ופרעה לא הסכים. אז אלוהים הרביץ בהם מכות. רק שהמצרים לא מבינים אחרי מכה אחת או שתיים. עשר מכות היו צריכים לחטוף עד שהבינו את הרמז וגם אז הם התחרטו והיינו צריכים להטביע אותם בים ולכן אוכלים ביצים וכל המוסיף גורע. מצה. מרור. פסח. יצאנו ידי חובה. ומעכשיו נראה לי זו הגדתנו הרסמית. ואני חושבת שצריך להכניס אותנו לגיניס על ההגעה המהירה ביותר לשולחן עורך. או לפחות צריך לחלק לנו גיניס. אחלה בירה.
אחר כבוד הוצאנו את זרח ופרץ מהתנור, (שני דגי מוסר שמנמנים, אם תהיתם מה מגישים בסדר ויקינגי במקום גפילטעפיש) ופרייה חזרה לשולחן כי היא לא עומדת בפני דגים. דוד שלי פתח את השמפנייה, ובאה גאולה לציון.
אחרי שפרייה חיסלה את מנת הדג שלה, היא נדדה לסלון ובעוד אנחנו מכלים מנה אחר מנה, היא צצה לה כל שתי דקות מצויידת בדף נייר מקושקש כהלכה ומחלקת אותו אחר כבוד לאחד המסובים. הקטנה ציירה את כל מכות מצריים, תוך שהיא מקשה קושיות כגון: איזה צבע יש לדבר? מה זה היה המכה שמאוד גירדה להם? איך נראים שכין? אחרי שהיא גמרה את כל שמונה המכות (היא סרבה לצייר ערוב וארבה), היא התחילה ליצור מכות פרי מוחה הקודח: מכת המערבולות, מכת כלבלבים ומכת כוכבים. בכל סבב חלוקת מכות שכזה היא הקפידה להזכיר למאמא וייק שהיא (האחרונה) כבר קיבלה מכה וזה מספיק לה.
עכשיו ובהנחה שקראתם היטב את הקטע, נראה מי חכם וידע איזה ספר אני מקריאה עכשיו לפרייה?
בין הפותרים נכונה תוגרל מאפרה מהגולגולת של בני שפרייה הכינה עם מדבקות ונצנצים.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error