רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מי מפחד מבעלי?
לפני כמה ימים חברה ציינה באוזניי שפגשה את "זוגי" ברכבת.
"אין לי בעיה עם המילה 'בעלי'" הכרזתי, "אין לי כוונות הרי להניח למישהו אחר לבעול אותי".
"ומה בקשר ללהיות רכוש של מישהו?" היא הקשתה. "גם עם זה אין לי בעיה. כל עוד זה הבלוז כמובן". סיכמתי.
מעצבנות אותי נשים שקוראות לבעלים שלהן "אישי" או "זוגי", או כיוצא באלו. מה מפחיד כלכך במילה בעלי למען אודין? הרי ריבונו של תור התחתנת איתו. הייתה כתובה. הוא שבר כוס המסכן. וגם אם הוא נסחב אחריך לקפריסין במכנסי דייגים שקנית לו במיוחד למאורע: תשאירי לו משהו.
זה תמיד נשמע לי כמו ההקבלה הנשית לנהיגה פרועה על אופנועים נוצצים במיוחד: איזה פיצוי או הערכה של האני הג'נדריסטי. אני משתמשת במילה "בעלי" בחופשיות כבר שמונה שנים כמעט ושמץ מזהותי, כבודי או הערכתי העצמית לא אבד, הטשטש או נחלש.
הפמיניסטיות עם מבטיהן הממורמרים תכף תגענה ותעקנה: אבל השפה מנציחה ומקבעת התנהגות שובניסטית ופטריאכלית. להן אגיד: השפה אמנם משקפת את מי שהיינו פעם. ופעם היינו חברה פטריאכלית. אבל אי אפשר לשנות בכוח את השפה כל פעם שהחברה משתנה קצת. תשאלו את האקדמיה. כבר שנים מנסים שם לגרום לנו להשתמש במילים ביזאריות כמו גרצגים. ואני בחיים לא שמעתי אף אחד שואל: "מה דחיסות הגרצגים בתמונה הזו?". הרי ביננו ברגע של פאניקה : ברברים אוחזים (למשל) בשערכן ומצמידים סכין חדה לגורגורתיכן. אתן לא תצעקנה "איפה אישי,איפה אישי!". לא. אתן תצעקנה "איפה הבעל שלי לעזאזל?". ואם אתן לא מאמינות לי אני מוכנה להוכיח לכן את זה. (שולפת סכין).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error