|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
רשע, מה הוא אומר?
פרייה, שתהייה בריאה, שרה לנו את מה נשתנה בלולאה כבר מיום שלישי שעבר ללא הפסקה. מובן שכאשר כולנו נסובנו לשולחן והגיע זמן המה נשתנה היא קמה זעופה מהשולחן ובכל הוד ארבע וחצי שנותיה היא הודיעה כי אין סיכוי בעולם הזה שהיא תשיר את מה נשתנה.אריק שיבורך, כבר גמר להראות לכולם את הכפית שהוא קיבל והיה עסוק בלראות כמה פעמים אבא יסכים להרים אותה מהריצפה. בין לבין הוא השמיע קולות של שודד ים שכרגע נכנס מהפלגה לבית מרזח והוא דורש לקבל שירות. או אז כלו כל קיציי. צריך להיות חוק נגד קריאת טקסטים משעממים בארמית כשילדים קטנים, רעבים ועייפים מסובים לשולחן. אם היו מספרים באגדה את סיפור יציאת מצריים גם - ניחא. אבל לא! זה הרי אוסף מגובב של פרשנויות ואנקדוטות על חכמנו. ועם כל הכבוד לרבי מה שמו בן זומא, חאלס.
מאמא וייק הרימה לי להנחתה: יאללה, ארור, (היא קראה מצידו השני של השולחן), תסכמי. סיכמתי בקול צלול: עבדים היינו לפרעה במצריים. בנינו ערים מסכנות והיינו מסכנים. אז בא אלוהים למשה ואמר לו קח את עמך והוצא אותו ממצריים. משה אמר אה מ מ מ מי? אאא א ני? ואלוהים אמר כן אתה. ותקח איתך את אהרון, כי יכולת הביטוי שלך לא משהו חביבי. ואז שניהם הלכו לפרעה ואמרו לו שלח את עמי. ופרעה לא הסכים. אז אלוהים הרביץ בהם מכות. רק שהמצרים לא מבינים אחרי מכה אחת או שתיים. עשר מכות היו צריכים לחטוף עד שהבינו את הרמז וגם אז הם התחרטו והיינו צריכים להטביע אותם בים ולכן אוכלים ביצים וכל המוסיף גורע. מצה. מרור. פסח. יצאנו ידי חובה. ומעכשיו נראה לי זו הגדתנו הרסמית. ואני חושבת שצריך להכניס אותנו לגיניס על ההגעה המהירה ביותר לשולחן עורך. או לפחות צריך לחלק לנו גיניס. אחלה בירה.
אחר כבוד הוצאנו את זרח ופרץ מהתנור, (שני דגי מוסר שמנמנים, אם תהיתם מה מגישים בסדר ויקינגי במקום גפילטעפיש) ופרייה חזרה לשולחן כי היא לא עומדת בפני דגים. דוד שלי פתח את השמפנייה, ובאה גאולה לציון.
אחרי שפרייה חיסלה את מנת הדג שלה, היא נדדה לסלון ובעוד אנחנו מכלים מנה אחר מנה, היא צצה לה כל שתי דקות מצויידת בדף נייר מקושקש כהלכה ומחלקת אותו אחר כבוד לאחד המסובים. הקטנה ציירה את כל מכות מצריים, תוך שהיא מקשה קושיות כגון: איזה צבע יש לדבר? מה זה היה המכה שמאוד גירדה להם? איך נראים שכין? אחרי שהיא גמרה את כל שמונה המכות (היא סרבה לצייר ערוב וארבה), היא התחילה ליצור מכות פרי מוחה הקודח: מכת המערבולות, מכת כלבלבים ומכת כוכבים. בכל סבב חלוקת מכות שכזה היא הקפידה להזכיר למאמא וייק שהיא (האחרונה) כבר קיבלה מכה וזה מספיק לה.
עכשיו ובהנחה שקראתם היטב את הקטע, נראה מי חכם וידע איזה ספר אני מקריאה עכשיו לפרייה?
בין הפותרים נכונה תוגרל מאפרה מהגולגולת של בני שפרייה הכינה עם מדבקות ונצנצים.
| |
על הניסים ועל הסוכות
שלשום יצאו הבלוז ופרייה בדרך הגנה. הוא בעיניים טרוטות והיא נמרצת
בטרנינג ורדרד ובתסרוקת מוקפדת שסידר לה הבלוז: משהו בין צמה לקוקיות לשער
פזור. (מי אמר שסופר אבא צריך גם להיות ספר צמרת?). שם במרכז החצר התגלגלה
גופתה מרוסקת האיברים של סוכת התמיד שלנו (אודין יקום דמה). ליד גופת
הסוכה המבותרת נחו על האדמה משוסעים אך עדיין בועטים חלושות, חבלי הכביסה
שלנו. "אוי אבא" הזדעזעה הפרייה :" איפה נשב עכשיו בסוכה ונאכל ארוחת
ערב?" הבלוז נתן בפרייה מבט ספק משועשע ספק מתוסכל. וזה הזמן לפלאש בק
פרוע: עם פרוש סוכות עלינו תפסה פרייה את אביה הבלוז בחצי נלסון רגשי
והכריזה קבל עם ועדה שאם הוא לא יבנה לה סוכה היא לא תהייה חברה שלו יותר,
היא לא תדבר איתו יותר והוא יחשב לפי כל קנה מידה "אבא רע מאוד וגם רשע".
אז הבלוז בנה סוכה. מיותר להגיד שאחרי שהסוכה הועמדה, צוחצחה וקושטה היא
גם נשכחה ולא ישבנו בה לא לאכול ארוחת ערב ולא ללעוס חצי מסטיק.
"פריי,
את מודעת לכך שסוכות נגמר לו כבר לפני המון זמן נכון?" שאל הבלוז את
פרייה. "כן" אמרה פרייה. "ואת יודעת שעכשיו כבר כמעט חנוכה, נכון?" הוסיף
הבלוז. "כן" השיבה הנזק ואז בלי להתבלבל: "ואיפה נשב בסוכה בחנוכה עכשיו
אבא?" – "בחנוכה לא יושבים בסוכה. בחנוכה יורד גשם", ענה הבלוז בידענות,
"את יודעת מה אוכלים בחנוכה?" "כן!" צהלה פרייה, "לבבות!". "לא, בחנוכה
אוכלים לביבות". "למה?" הבלוז גירד בפדחתו. "אני לא בטוח". "אני חושבת שזה
כי הלביבות מסתובבות טוב", אמרה הפרייה אחרי מחשבה קצרה. "נשאל את אמא?"
מציע הבלוז. "כן, כן תשאל אותה איפה נאכל בסוכה". "לא על הלביבות". "כן
איפה נאכל לביבות בסוכה. כי תראה אבא, הסוכה עפה".
הטלפון מצלצל ואני עונה. הבלוז מהצד השני: "פרייה רוצה לדעת איפה נאכל בסוכה כי הסוכה עפה"
-אמרתי לך שצריך לפרק את הסוכה. חוץ מזה כבר חנוכה.
- נכון וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: למה אוכלים לביבות בחנוכה?
- לזכר השמן הרותח ששימש את הרומאים להשפרצה על הצלובים.
-זה לא קשור לכד הקטן ולבית המקדש. אני זוכר משהו כזה במעורפל.
-יש איזו אגדה על כד קטן שהספיק לשמונה ימים בשביל להדליק נרות, אבל זה לא נראה לי הגיוני כל כך.
-למה?
-איזה
אל כפריזי יעשה נס שלם וסיפור רק בשביל שידליקו איזו מנורה? מילא זה היה
שמן שהשתמשו בו להדליק לפידים בשביל להבעיר לרומאים את האוהלים. זה קצת
יותר פרקטי.
- ואני חשבתי שחנוכה זה חג סימבולי: ניצחון האור על החושך וכל זה.
- או שחוגגים את המצאתה של מלחמת הגרילה.
- על ידי אכילת לביבות?
-לביבות? לא אוכלים לבבות בחנוכה? זה יותר סימבולי.
-סמבולי למה?
-קורבן אדם.
-אין ביהדות קורבן אדם.
-טוב אני נכנעת. תשאל בגן.
-אני אשאל. אה – וארור?
-כן?
-פרייה ואני תהינו אם אפשר בכל זאת להכין לבבות בחנוכה. אנחנו אוהבים לבבות.
- אין בעיה. נאכל לבבות סמבוליים.
"בסוכה!" צועקת פרייה מאחורה.
אני
רק רוצה לציין שלביבות ומאכלים מטוגנים אוכלים לזכר השמן שהספיק להאיר את
בית המקדש במשך שמונת הימים. וכן שנצחון האור על החושך זה דבר ראוי ביותר
לחגוג ולציין. חג אורים שמח!
הפוסט הוא בין הפוסטים הזוכים בתחרות סיפורים מצחיקים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error