רשימות חיסול מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כמעט נגמר. כמעט. טוב, אז הפסקתי להניק את אריק. זה היה מדכא לגמרי ואני פשוט לא עוברת את היום בשלום אם לא נותנים לנו להתפנק בשקט איזה חצי שעה בבוקר. עכשיו למשל אני כל כך עצבנית שאני מסוגלת לעשות עבודה של חודש ברבע שעה. בהתחשב בסוג העבודה שלי אלא לא חדשות אופטימיות במיוחד. בכל אופן אולי בגלל ההורמונים או מיום ההולדת הארור המתקרב בצעדי ריקוד קלילים ומעצבנים אני שוקלת פרישה. קודם כל קצת נמאס לי. ככלות הכל אני עוסקת בעינייני הרג כבר אלף ומאתיים שנה. אולי הגיע הזמן לאיזה שינוי. זאת ועוד, אם ראיתם במקרה את הנושא החם אתם בטח מנחשים שלא רחוק היום בו אני אהייה מובטלת מרצון או לא מרצון. ואם להיות ממש כנה: אני נהיית זקנה מידי לכל החרא הזה. חוץ מזה אתם יודעים כמה אנחנו מוציאים בחודש על מסירי כתמים? הון. אולי אני צריכה איזה שינוי קרייריסטי. זה לא פשוט. יש מעט מידי תחומים המערבים כל כך הרבה אקשן, אלימות ואדרנלין. הייתי הולכת להיות מורה אבל שמעתי שזה חרא כסף וגם צריך סבלנות. אני נוראית בסבלנות. כמו שאמר הגדול מכולם: I hate waiting. אם אתם לא יודעים מי אמר את זה, תשאירו חמישה שקלים קנס בצנצנת שעומדת על המדף בכניסה לבלוג. האמת גם מהבלוג הזה קצת נמאס לי. אנשים בישראבלוג כבדים מידי בשבילי. אם מעצבנים אותם יותר מידי הם נוטים להתבכיין. בקיצור, הסוף ידידי (ואויבי) קרוב.
| |
|