אם ישאלו אזרח בישראל, או בכל מדינה דמוקרטית, מי שולט במדינה, סביר להניח שהאזרח ישיב שהממשלה והפרלמנט. האומנם? תיאורטית- כן, אנחנו בוחרים פרלמנט, ובעקיפין גם את הממשלה, ושני גופים אלה מקבלים את ההחלטות במדינה. אך האם הם, הח"כים והשרים, מקבלים את ההחלטות שלהם עפ"י שיקולים מקצועיים של טובת הציבור גרידא? לא נראה לי שיש אזרח אחד שיגיד שכן. האמת היא, שלפי התנהלות ממשלות ישראל, הכנסת ואפילו בתי המשפט, נראה שיש בלבית אחר במדינה: התקשורת.
בשביל מי שקורא חדשות מדי פעם, קשה לפספס את העובדה שהפוליטיקאים חושבים לא מעט איך הם יוצגו בתקשורת לפני שהם אומרים או עושים משהו. לא קשה לשים לב, שהם מתחנפים לתקשורת, עוקבים בעניין רב אחרי המסרים שהיא מעבירה ודואגים לבטא הסכמה עם אותם מסרים. מאוד חשוב להם להצטלם עם מדונה, להופיע בעצרת הזדהות עם ההומואים ולנאום בטקס לזכר השואה. אגב, זה לא אומר שהם באמת יפעלו בהתאם לאמירות שלהם. הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו, שההתבטאויות מייצרות כותרות הרבה יותר טוב ממעשים. העובדה שביבי, למשל, נפנף בהתרגשות במפה של אוושוויץ בעצרת האו"ם, לא סותרת כמובן את העובדה שבתור שר האוצר בזמנו הוא קיצץ את קצבאות הזקנה ובכך פגע בניצולי השואה. אבל למי איכפת ממעשים? התבטאויות הן אלה שמצטלמות.
די, מספיק עם הציניות. פעם, כשלא הייתה תקשורת, החיים של הפוליטיקאים היו הרבה יותר קלים. אפשר היה לקחת שוחד, לגנוב כסף, לצאת למלחמות מיותרות ולהזניח את הבעיות האמיתיות. לא עוד. לא סתם אומרים שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. הפוליטיקאים כבר לא יכולים לעשות מה שהם רוצים כשכל פלוץ שהם תוקעים נבחן בזכוכית מגדלת. אז נכון, התקשורת עושה עבודת קודש, בכך שהיא מדווחת על פוליטיקאים סורחים למעסיק שלהם- העם.
לתקשורת, אם כן, יש כוח עצום. ביכולתה להמליך מלכים או לתלות אותם בכיכר, לרומם מנהיגים ואח"כ לרסק אותם. לתקשורת היה חלק לא מבוטל בנפילותיהם של נתניהו, ברק וכמובן אולמרט, ולחלופין- בדימויו הטהור והנערץ של רבין. כמו שההיסטוריה נכתבת ע"י מי שכותב אותה (נושא מרתק בפני עצמו), כך גם החדשות. הפוליטיקאים יודעים את זה, לכן הם נזהרים, הם מתאמצים מאוד להתחבב על התקשורת.
השאלה היא מה התקשורת עושה עם כל הכוח העצום הזה. התקשורת משתמשת בכוחה בשביל להעלות על סדר היום נושאים חשובים. למשל גלעד שליט. רק בזכות התקשורת הנושא הזה לא יורד מסדר היום. נכון שהוא עדיין לא איתנו, אבל אלמלא התקשורת, מנהיגי המדינה מזמן היו שוכחים שהוא קיים ולא היה מתקיים שום מו"מ בנושא.
אבל התקשורת גם מנצלת את כוחה כדי לעשות משפטי שדה לחשודים. בחיאת ראבכ, זה יעזור עכשיו לאולמרט או לקצב אם הם פתאום יזוכו? מישהו יאמין להם? מישהו יהיה מוכן לקבל אותם חזרה? ולמה היה צריך לעשות את הלינץ' התקשורתי הזה על רמון? כאשר אדם מורשע בעבירות מין, שעה שיש תמונות שמראות שהמתלוננת חיבקה את החשוד, השעינה את ראשה על כתפו וכרכה זרועותיה סביב כרסו אחרי שהוא לכאורה תקף אותה- חבר'ה, משהו פה מסריח. ההרשעה של רמון, כמו הרשעות אחרות בעבירות מין, היא מס לתקשורת שהתלבשה על הנושא הזה ורוצה דם. לא איכפת לי מרמון, וגם לא משום פוליטיקאי אחר. מה שמפריע לי זה התופעה. מפריע לי שהגענו למצב שזה מסוכן להיכנס למיטה עם בחורה או אפילו להתחיל עם בחורה, כי מי יודע אם היא פתאום תרצה לעשות כסף קל ופשוט תתלונן על תקיפה מינית? מפריע לי שהגענו למצב שנשיקה יכולה להיחשב לפשע. אז כן, גם השופטים משוחדים- גם להם חשוב מאוד להצטלם טוב.
ההשתתפות של הפוליטיקאים בעצרת ההומואים והבעת ההזדהות שלהם היו אחד האירועים היותר מגוחכים בזמן האחרון. מה קרה? פרס התייאש מרעיונות השלום שלו, אז הוא החליט להצטרף למאבק ההומואים במקום זה? ביבי פתאום שכח שהוא חבר של ש"ס, והפך לתומך נלהב של "הקהילה הגאה"? ושלא יבלבלו בביצים שזאת הייתה עצרת נגד אלימות. עצרת שבה מונפים הדגל בעל שבעת הפסים ושלטים נושאי סיסמאות כגון "ממשיכים בגאווה"- זו אינה עצרת נגד אלימות. אז מה קרה שלפוליטיקאים היו כ"כ חשוב להביע הזדהות? תשובה: כי לתקשורת זה היה מספיק חשוב בשביל לדחות את השידור של אחד נגד מאה בשביל לשדר בשידור חי את העצרת הזאת. האם מישהו מעלה על דעתו שכל תומכי "הקהילה הגאה" הנלהבים היו טורחים להגיע לעצרת אם היא לא הייתה מסוקרת בהרחבה ע" התקשורת? אם התקשורת הייתה לוחצת עוד קצת, הכנסת עוד הייתה ממציאה יום זיכרון ממלכתי לזכר הפיגוע במועדון ההומואים.
ומכל הנושאים שהתקשורת מתעסקת בהם, מרתיח אותי במיוחד הקמפיין האגרסיבי נגד אלכוהול. כיוון שהקדשתי כבר פוסט שלם לנושא, לא ארחיב עליו כאן.
התקשורת לא רק אומרת לנו מה לחשוב, אלא גם על מה לחשוב- הרי התקשורת היא זאת שקובעת לעצמה על מה לדווח! מה איכפת לי מהפריימריז במפלגת העבודה?! מה זה מעניין אותי שקדימה פרשה מהממשלה?! על מי זה משפיע שליברמן אמר שטיבי מניאק?!! בחיאת ראבכ, דווחו על דברים שמשפיעים על החיים שלנו! דווחו על מצבם הנוראי של הקשישים בכלל וניצולי השואה בפרט, דווחו על תאונות הדרכים, על העוני, על העלאת מסים, על הורדת מסים, דווחו על חולים שאין להם כסף לטיפול רפואי. דווחו על רוצח שיצא לחופשי. דווחו על חף מפשע שנכנס לכלא. דווחו על היחס של המדינה לחיילים משוחררים, לסטודנטים, למשרתי המילואים ולנכי צה"ל. דווחו גם על דברים טובים. דווחו על חוקים טובים שנחקקו. דווחו על צדק שנעשה בביהמ"ש. דווחו על סיוע לנזקקים. דווחו על תרופה חדשה שנמצאה. דווחו על ירידה בתאונות הדרכים. דווחו על שיפור התנאים לסטודנטים ולמשרתי המילואים. דווחו על הישגים באמנות, במדע, בתרבות ובספורט. עשו טובה, בבקשה, חסכו מאיתנו את הטלנובלה המשעממת ביותר שיש בטלוויזיה- זאת המתרחשת בכנסת. זה ממש לא מעניין אותנו, והאמת? גם אין סיבה שיעניין.
אז מה אני מציע?
לתקשורת- אני מציע שתרסן את עצמה. להביע דעות ולקדם רעיונות זה לגיטימי ואף רצוי- אבל לא במסווה של חדשות. ואם כבר משתמשים בבמת החדשות בשביל לקדם רעיונות- שייתנו לכל הצדדים להתבטא באופן שווה. גם לאלה שחושבים שזה לא פשע לנשק בחורה, בטח לא אחת שמחבקת אותך. גם לאלה שחושבים שרצח של הומואים לא חמור יותר מכל רצח אחר, ולא מצדיק דחייה של אחד נגד מאה. גם לאלה שחושבים שרבין הוא לא אלוהים. גם לאלה שחושבים שאולמרט הוא לא השטן. גם לאלה שחושבים שזה בכלל לא משנה איזה שר קילל שר אחר ואיזה ח"כ תקע נוד על ח"כ אחר. וגם לאלה שחושבים שאלכוהול הוא דווקא לא הסכנה הקיומית הגדולה ביותר על עם ישראל מאז המן הרשע.
לפוליטיקאים- אני מציע שיפסיקו להיות סמרטוטים חסרי דעה, שיגדלו ביצים, יפסיקו להתחנף לתקשורת ויתחילו להיות מנהיגים. שיתחילו לטפל באומץ בבעיות האמיתיות של המדינה ולהצדיק את המשכורות השמנות שלהם. מי שאין לו רעיונות אמיתיים, וכל מה שהוא יודע זה לצטט את התקשורת- שיפנה את מקומו מיד, אנחנו לא צריכים אותו.
לנו, האזרחים- אני מציע להיות יותר ביקורתיים. לא לקבל כל דבר שהתקשורת אומרת כתורה מסיני. להבין שמי שמדווחים לנו על מה שקורה בארץ ובעולם הם בסה"כ בני אדם, בשר ודם, עם דעות ועם אינטרסים. צריך להבחין בין עובדות שהתקשורת מדווחת עליהן ולבין רעיונות שהיא מקדמת במסווה של חדשות. וחשוב לזכור: זה שאירוע תופס כותרות ראשיות, זה לא אומר שהוא באמת חשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
