פושעי התנועה בישראל, בניגוד לפושעים אחרים, זוכים להבנה ולסלחנות בחברה ובבתי המשפט. פושעי תנועה, ולא "עברייני" תנועה. מי בכלל המציא את המושג המעוות "עבירות תנועה"? עצם המושג הזה מעיד על הסלחנות וקלות הראש המאפיינים את יחס החברה הישראלית לנושא הזה. בטרור הכבישים נהרגו עד היום הרבה יותר אנשים מאשר בכל מלחמות ישראל והפיגועים גם יחד! ובכל זאת, פעם אחר פעם מספרים לנו בחדשות על תאונות דרכים קטלניות שבהן לנהג יש כבר עשרות הרשעות בפשעי תנועה ויחד עם זה רישיון בתוקף! למה זה קורה? מאיפה הסלחנות הבלתי נתפסת הזאת והרת האסון הזאת כלפי הטרור בכבישים? אולי זה בגלל שאנחנו מבינים את פושעי התנועה, כי בעצם כולנו מדי פעם מבצעים פשעי תנועה? אולי בגלל שלא נעים לנו להודות שהאויב הכי גרוע שלנו זה אנחנו עצמנו? שאנחנו רוצחים אחד את השני הרבה יותר ממה שהערבים רוצחים אותנו?

גם המושג "תאונות דרכים" בד"כ לא משקף את המציאות. "תאונה" זה משהו שקורה בטעות, בתום לב. נסיעה באדום זה ממש לא משהו שקורה בתום לב. "טרור" זאת מלה שמשקפת את המציאות הרבה יותר טוב. משום מה, מי שדוקר בסכין נחשב לרוצח, אבל מי שעבר באדום ודרס בן אדם לא נחשב לרוצח. מה ההבדל? האם הוא לא ידע שכשעוברים באדום אנשים מתים? בכל זאת הוא בחר לעשות זאת. נסיעה באדום או בתמרור עצור, עקיפה על פס לבן ונהיגה בשכרות- אלה כולם סוגים של ניסיונות רצח בכוונת תחילה. כל האנשים שעושים את הדברים האלה הם רוצחים בפוטנציה במודע, וצריך להתייחס אליהם בהתאם- לשלול להם את הרישיונות לצמיתות, להחרים להם את כלי הרצח (הרכבים) ולזרוק אותם לכלא לכמה שנים טובות עוד לפני שהם הספיקו לבצע את זממם ולרצוח מישהו על הכביש. אז נראה אותם גברים.