בשבוע שעבר הייתי בטיול בנחל עמוד עליון בגליל. היה טיול נהדר, כמו כל טיול בארץ, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא בחור חרדי, טיפה יותר מבוגר ממני, חסיד ברסלב עם כיפה לבנה גדולה כזאת, שישב לידי באוטובוס בדרך חזרה. פתאם הוא פנה אליי: "אתה מנגן?" כמובן שבהתחלה הייתי קצת בשוק. לא כל יום פונים אליי זרים, ועוד חרדים, עם השאלה הזאת.

- "כן"

- "על מה?"

- "על גיטרה"

- "איזה יופי!"

- "טוב, האמת שאני כבר לא מנגן. אבל פעם הייתי מנגן. איך ניחשת?"

- "לא יודע, זה משהו שאתה משדר".

אני לא יודע אם הוא ניחש בגלל השיער הארוך או בגלל משהו אחר. אבל וואלה, נחמד.

- "אני גם בא מהתחום של המוזיקה" הוא אמר.

- "אתה??"

- "כן"

- "איזה מוזיקה?" (בטח מוזיקה חסידית, חשבתי לעצמי)

- "מטאל"

WTF??! חרדי שאוהב מטאל?! חשבתי לעצמי. ואז הוא התחיל לספר על עצמו. שפעם הוא היה חילוני. והוא היה מטאליסט כבד. והיה לו אוסף של 700 דיסקים מקוריים בבית (זה בערך הכמות שיש גם לי, אבל זה בהחלט מרשים מאוד). ושהוא היה מגדל שיער. והוא היה מתקלט במסיבות מטאל. ואז הוא עבר את השינוי, הוריד את השיער, התחיל לגדל פיאות, שרף את כל הדיסקים ונהיה מה שהוא היום. דוס. חשבתי לעצמי "אוי, הנה בטח מתחילה עכשיו עוד הטפה של מישהו שפעם היה 'כמוני' ואז גילה את האור".

- "למה שרפת את הדיסקים?" שאלתי אותו. "למה הקיצוניות הזאת?".

התשובה שלו הייתה ארוכה מאוד, אבל דווקא לא צפויה. הוא דווקא בכלל לא התנשא. הוא אפילו חזר והבהיר לי כמה פעמים שהוא לא מנסה להטיף, ושכל מה שהוא אומר זו דעתו האישית בלבד ולא איזו אמת עליונה. כמו שאמרתי, הוא לקח את השיחה לכיוון מאוד לא צפוי. הוא לא הטיף לי על כמה שהתרבות החילונית בכלל ותרבות המטאל בפרט היא תרבות שטחית- להפך! הוא אמר שמטאל זאת מוזיקה מאוד רוחנית! ברגע שהוא אמר את זה הוא קנה אותי. הוא התחיל לספר לי על העוצמה שיש במוזיקה.

- "אנחנו לא מעריכים את חשיבותן של המלים שאנחנו אומרים" הוא אמר

 "כל מלה שאדם מוציא מהפה יכולה להשפיע על אדם אחר, לשנות לגמרי את מצב הרוח שלו, לגרום לו לשמוח. על אחת כמה וכמה מוזיקה!"

 הוא סיפר שהנבואה ניתנה לנביאים בתווים! הוא הזכיר את זה שדוד המלך היה מוזיקאי. הוא אפילו סיפר שיש תו שמיני שעתיד להתגלות באחרית הימים!

- "מטאל זאת מוזיקה עוצמתית, עמוקה, ניכר עליה שהיא נכתבת מתוך התבוננות". 

שמחתי מאוד לשמוע מלים כאלה מפיו של אדם ששייך לקבוצה שמתיימרת להיות יותר רוחנית ממני.

- "אז למה לשרוף דיסקים?!" שאלתי אותו.

 הוא ענה שאדם שכותב מוזיקה - בין אם הוא רוצה ובין אם לא - מעביר דרכה את האישיות שלו, את הפנימיות שלו, והוא לא רוצה להיות מושפע מאנשים שהחיים שלהם חומריים, גם אם המוזיקה שהם כותבים מדהימה. ועכשיו אני מרשה לעצמי לפרשן- הוא פוחד מהמטאל. הוא מכיר בהשפעה העצומה של מוזיקה על מי שמאזין לה, והוא פוחד להיות מושפע ממנה, מוסט מ"דרך הישר" בעיניו, גם אם לא במעשים, אלא אפילו בפנימיות.

הוא סיפר שכל לילה, באמצע הלילה, הוא יוצא לשדה הפתוח ומדבר עם אלוהים.

 "בלילה, בטבע, כשאתה יושב על האדמה, מריח את הצמחים, שומע את הצרצרים, חשוף לסכנות של חיות למיניהן"-

 זאת רוחניות אמיתית בעיניו, וגם בעיניי. הוא סיפר שהוא קרא ספרים רוחניים לפני שהוא חזר בתשובה. אז זהו, שלא מדובר בספרי יהדות, אלא בספרים רוחניים של עמים אחרים, של הגויים, של המזרח הרחוק. רק בסוף הוא הגיע אל היהדות אחרי שהוא מצא בה, לטענתו, את כל מה שיש ברוחניות של הגויים פלוס ערך מוסף.

זה בן אדם שאני מכבד. לא בן אדם שמתיימר להחזיק באמת הבלעדית, אלא בן אדם שמודה בזה שגם בתרבויות אחרות (אם זה תרבות המטאל ואם זה תרבות המזרח) יש רוחניות ויש מה ללמוד. לא בן אדם שגדל בגטו תרבותי ולא מכיר שום דבר חוץ ממה שלימדו אותו. אלא בן אדם שחיפש, התעניין, בדק ומצא. לא בן אדם שהפך לאחד מהעדר אחרי שהוא הצטרף אליו, אלא בן אדם שמשלב את האישיות שלו בתוך התרבות שהוא בחר להשתייך אליה. ברור שאני לא מסכים עם כל המסקנות שלו. אבל זה בן אדם ששווה להכיר.