הרגע חזרתי מטיול, והנושא החם החדש מתלבש לי עכשיו כמו כפפה ליד, לצערי.

יש אינספור דברים שעשיתי (או לא עשיתי) בחיים שהייתי מת למחוק, לחזור אחורה בזמן ולא לעשות אותם, או לעשות אותם אחרת. באמת אינספור. כזה אני, תמיד יש לי ייסורי מצפון שעשיתי דברים לא כמו שצריך, בד"כ בצדק. מכיוון שזה הנושא החם אספר על מה שקרה היום:

הייתי בטיול בנחל הקיבוצים. 90% מהטיול היה מצוין, כרגיל. תחילתו של הנחל עמוק יחסית, המים מגיעים עד הכתפיים בערך. יש שם חלק שנחצה ע"י צינור אבן עבה במיוחד שעובר כמה סטנטימטרים מעל המים, לרוחבו של הנחל. אפשר בקלות לעבור מתחת לצינור ולהמשיך הלאה, אבל כמובן שזה מפתה לנסות לטפס עליו ולעבור מעליו. אבל זה כמעט בלתי אפשרי. אני ועוד שני חברים - שלושתינו בני 20+ ובכושר טוב - ניסינו כמה עשרות פעמים לטפס עליו, אבל כל פעם החלקנו אחורה. הוא פשוט עבה מדי, גבוה מדי, חלקלק מדי. כשכבר כמעט ויתרנו, פתאם אחד החברים הצליח. הוא בעצמו לא הבין איך. עכשיו זה כבר היה עניין של אגו. הוא הצליח, ואני, מדריך חדר כושר, לא הצלחתי?! דפקתי קפיצה עם כל הכוח ונחתתי עם השן הקדמית העליונה על הצינור. כמעט לא כאב, אבל כבר בחלקיק שנייה הראשון, עוד לפני שהספקתי להתעשת ולבחון את הנזקים, כבר הבנתי שאיבדתי חלק מהשן, ושזה נזק (כנראה) בלתי הפיך. טעות של שנייה אחת שכנראה תלווה אותי עכשיו עד סוף החיים.