כבר כתבתי בעבר על זה שהצבא מנצל את החיילים, במיוחד את הלוחמים, ואחרי זה מקריב אותם בשביל התקשורת. אשכרה דופק וזורק. לוחמים שנלחמו בעופרת יצוקה מצאו את עצמם על ספסל הנאשמים בסוף המלחמה. נחשו מי לא מצא את עצמו על ספסל הנאשמים? חבריהם המשתמטים, שכבר הספיקו להתחיל לימודים ו/או קריירה 3 שנים לפני כן.

והנה, עכשיו יציאה חדשה- חיילים צריכים לשלם על רכבת בשביל להגיע לבסיס. נחשו מי לא נפגע מהגזירה החדשה? ניחשתם נכון, המשתמטים. חיילים יקרים, לא מספיק שאתם שורפים 3 שנים מהחיים שלכם, עכשיו אתם גם צריכים לשלם על זה כסף. הפיתרון פשוט. אל תשלמו. כשביום ראשון המפקד יתקשר וישאל איפה אתם, תגידו שאין לכם איך להגיע לבסיס. נראה מה הצבא יעשה כשתהיה "נפקדות" המונית. עד אז תמשיכו להיות פראיירים, ועוד לשלם על זה כסף.

פוסטים שכבר כתבתי בעבר בנושא הצבא בישראל:

* "צבא של סמרטוטים"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=571621&blogcode=11453676

* "צבא של סמרטוטים II"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=571621&blogcode=11963638

* "אזהרה למתגייס"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=571621&blogcode=11963675

בן 18 יקר, לפני שאתה מתנדב לקרבי, כדאי שתדע כמה דברים. כידוע לך, אתה תקרע את התחת, לא תישן בלילות, תסכן את החיים שלך ותצא הביתה פעם בשלושה שבועות. נכון, סביר להניח שתרגיש טוב עם עצמך, תרגיש גבר. אבל קח בחשבון, שאם במקרה התקשורת (הישראלית או העולמית) תחליט להתלבש על איזו פעילות שהשתתפת בה- הצבא יקריב אותך בלי לחשוב פעמיים. אל תשלה את עצמך, הקצינים הגבוהים לא סופרים אותך.

מצד שני, יש עולם בחוץ. תדע לך, שבזמן שאתה קורע את התחת במחסום או בשמירה או אפילו במלחמה- החיים בחוץ נמשכים כרגיל. יש חבר'ה כמוך, בני 18-21, שהם ג'ובניקים, או שהם לא עושים בכלל צבא. הם עובדים, לומדים, מרוויחים כסף, מכינים את עצמם לחיים, יוצאים, מבלים. ונחש מה? גם הם לא סופרים אותך. ובסוף המלחמה, כשיגיעו הביקורות והחקירות והדו"חות- לא הם ימצאו את עצמם על ספסל הנאשמים- אלא אתה. חשוב שתדע את זה לפני שאתה מתנדב לקרבי.

לילה אחד, לפני הרבה שנים, זה היה בתחילת השירות שלי, ישנו אני ועוד שלושה חיילים באיזה חדר מתפורר בהתנחלות שבי שומרון שליד שכם. בקיר, בדיוק מעל הכרית שלי, היה איזה חור. לא ייחסתי לו משמעות והלכתי לישון. שקט, חושך, כולם ישנים. בעודי שוכב עם עיניים עצומות בדרכי לארץ החלומות, שמעתי רעש מוזר מתוך הקיר, מעין צליל של חפירה. לא התרגשתי, המשכתי לנסות להירדם. אבל הרעש הלך והתחזק, הלך והתקרב. בשלב כלשהו הרגשתי שזה נהיה ממש קרוב, אז ליתר ביטחון קמתי מהכרית. באותה שנייה יצא מתוך החור ג'וק ענקי ומכוער ונחת לי על הכרית. אם הייתי ממשיך לשכב עוד שנייה אחת, המפלצת הזאת הייתה נוחתת לי על הפרצוף... זינקתי מהמיטה וחבר שעוד לא נרדם שאל אותי בלחש מה קרה. לחשתי: "ג'וק". באותה שנייה, כל החיילים זינקו מהמיטות שלהם, חמושים בכפכפים, האור נדלק והציד לתוך הלילה החל... זהו סיפורו של אחד הקרבות הקשים והנועזים שלנו בשטחים...

ושוב, הצבא היקר שלנו, הצבא המוסרי ביותר בעולם, הרשיע עוד קצין זוטר בהתעללות בפלסטינים. הצבא המוסרי הזה, שזכויות האדם הן נר לרגליו, הצבא שצר על הכפרים של הפלסטינים ואוסר עליהם לצאת מהכפרים שלהם ללמוד ולעבוד, הצבא שמאלץ המוני נשים זקנים וילדים לעמוד מדי יום במשך שעות בתור בשמש ובגשם, שמאלץ אנשים מבוגרים להתפשט באמצע הכביש ולהתחנף לילדים בני 20 שייתנו להם לעבור, שמשבית בתי חולים בתי ספר ואוניברסיטאות, שהורס את הכלכלה של הפלסטינים עד היסוד, שמונע מחפים מפשע לבקר את בני משפחותיהם שבכפר הסמוך, שמונע מחולים לצאת מהכפר בשביל טיפול רפואי, הצבא שעושה ניסויים בבני אדם במסגרת "מעצרי דמה", הצבא שזרק פצצות זרחן ברצועת עזה- זה הצבא שזורק לכלא חיילים זוטרים וקצינים זוטרים אחרי שהוא מרשיע אותם ב... "התעללות בפלסטינים"!

זה הצבא שלוקח את מיטב הלוחמים שלו, המורעלים ביותר, בעלי המוטיבציה שמתנדבים ליחידות הקרביות ויוצאים לקצונה- ומקריב אותם על מזבח התקשורת. לוקח את אותם פראיירים שבחרו להקריב 3 שנים מהחיים שלהם בעבודה קשה, סיזיפית ומסוכנת למען הגנה על העם- ומוביל אותם באזיקים לבית המשפט, כאחרוני הפושעים; ואחרי זה זורק אותם לכלא, שיישבו ביחד עם עריקים ומשתמטים. הכי חשוב שיהיו מצלמות. שכולם יראו. למען יראו וייראו. שהתקשורת הסססמולנית תהיה מבסוטה.

והצבא כנראה גם מספיק מטומטם בשביל באמת לחשוב ששניים-שלושה-ארבעה קצינים זוטרים שיישבו בכלא ימחקו 40 שנות דיכוי ורמיסת זכויות אדם. כל הכבוד לצה"ל.