ושוב, הצבא היקר שלנו, הצבא המוסרי ביותר בעולם, הרשיע עוד קצין זוטר בהתעללות בפלסטינים. הצבא המוסרי הזה, שזכויות האדם הן נר לרגליו, הצבא שצר על הכפרים של הפלסטינים ואוסר עליהם לצאת מהכפרים שלהם ללמוד ולעבוד, הצבא שמאלץ המוני נשים זקנים וילדים לעמוד מדי יום במשך שעות בתור בשמש ובגשם, שמאלץ אנשים מבוגרים להתפשט באמצע הכביש ולהתחנף לילדים בני 20 שייתנו להם לעבור, שמשבית בתי חולים בתי ספר ואוניברסיטאות, שהורס את הכלכלה של הפלסטינים עד היסוד, שמונע מחפים מפשע לבקר את בני משפחותיהם שבכפר הסמוך, שמונע מחולים לצאת מהכפר בשביל טיפול רפואי, הצבא שעושה ניסויים בבני אדם במסגרת "מעצרי דמה", הצבא שזרק פצצות זרחן ברצועת עזה- זה הצבא שזורק לכלא חיילים זוטרים וקצינים זוטרים אחרי שהוא מרשיע אותם ב... "התעללות בפלסטינים"!

זה הצבא שלוקח את מיטב הלוחמים שלו, המורעלים ביותר, בעלי המוטיבציה שמתנדבים ליחידות הקרביות ויוצאים לקצונה- ומקריב אותם על מזבח התקשורת. לוקח את אותם פראיירים שבחרו להקריב 3 שנים מהחיים שלהם בעבודה קשה, סיזיפית ומסוכנת למען הגנה על העם- ומוביל אותם באזיקים לבית המשפט, כאחרוני הפושעים; ואחרי זה זורק אותם לכלא, שיישבו ביחד עם עריקים ומשתמטים. הכי חשוב שיהיו מצלמות. שכולם יראו. למען יראו וייראו. שהתקשורת הסססמולנית תהיה מבסוטה.

והצבא כנראה גם מספיק מטומטם בשביל באמת לחשוב ששניים-שלושה-ארבעה קצינים זוטרים שיישבו בכלא ימחקו 40 שנות דיכוי ורמיסת זכויות אדם. כל הכבוד לצה"ל.

אתמול כהרגלי עשיתי את הקניות השבועיות לבית. כשהגעתי עם העגלה לאוטו ראיתי שאוטו אחר חוסם לי את היציאה מהחנייה. מכיוון שהנהגת ישבה באוטו, חשבתי לתומי שכשארצה לצאת היא תזיז את האוטו ותיתן לי לצאת. סיימתי להעמיס את השקיות של הקניות, נכנסתי לאוטו, התנעתי וחיכיתי. כשראיתי שהאישה לא מזיזה את האוטו, סימנתי לה עם אורות גבוהים. אין תגובה. צפרתי לה, אז היא סימנה לי משהו עם האצבע. לא הבנתי מה היא סימנה, ובתמימותי חשבתי שהיא פשוט רוצה להיכנס במקומי והיא מחכה שאני אפנה לה את המקום. נסעתי אחורה כדי שהיא תוכל להיכנס והיא עדיין לא זזה. לא הסתכלה עליי אפילו. התעסקה באיזה משהו בתוך האוטו שלה. פתחתי את הדלת וצעקתי לה: "את לא מתכוונת לתת לי לעבור?". היא עונה לי: "יש יציאה מסביב, סע משם". יצאתי מהאוטו ושאלתי אותה: "מה הבעיה שלך?" אין תגובה. התקרבתי אליה, היא כנראה נבהלה, סגרה את הדלת והתחילה לדבר איתי דרך הדלת הסגורה. אמרתי שאני לא שומע מה היא אומרת. היא הועילה בטובה לפתוח טיפה את הדלת ואמרה לי שוב: "יש יציאה מסביב, סע משם". זיהיתי שיש לה מבטא רוסי, אז אמרתי לה ברוסית: "אני חניתי פה, ואני רוצה לצאת מפה. מה לא ברור בזה?!". לבסוף היא הסכימה לעשות לי טובה גדולה והזיזה את האוטו. ואני שואל את עצמי: למה צריך לגרום לבן אדם להתחנן במשך 5 דקות שייתנו לו לצאת מהחנייה? למה להתנהג ככה?

ועוד משהו, וסליחה מראש על החוסר פוליטיקלי-קורקטיות- אם גבר היה מתנהג ככה, יש סיכוי סביר שהוא היה מקבל מכות, ובצדק.