היום בערב חזרתי מהעבודה, וכרגיל החל החיפוש אחר מקום חנייה. ראיתי מקום פנוי, אבל רגע לפני שהספקתי לחנות, מישהו אחר נכנס שם. אמרתי לו בצחוק "למה תפסת לי את החנייה?" והמשכתי הלאה בחיפושים. אמרתי את זה בחיוך, והיה ברור שזה בנימה ידידיתות. מצאתי מקום חנייה מעט מרוחק יותר מהבית וחניתי שם. כשיצאתי מהאוטו פתאום אני רואה את אותה מכונית שתפסה לי את החנייה מקודם מתקרבת אליי. הנהג אמר לי "פיניתי לך את החנייה, לך תתפוס מהר לפני שמישהו אחר יתפוס". הייתי המום. הסברתי לו שאמרתי מה שאמרתי בצחוק ושאני לא באמת מצפה שהוא יפנה לי את החנייה אם הוא תפס לפניי. אבל הוא התעקש לפנות לי ואמר שלא נעים לו ממני. אבל אני התעקשתי יותר ובסוף הוא חזר לחנייה. הדבר האחרון שאמרתי לו היה "חבל שלא כל הישראלים כמוך". נכון שלכאורה זה סיפור סתמי, טיפשי ואפילו לא מעניין במיוחד. ובכל זאת אני חושב שאם באמת כל הישראלים היו כמו אותו בחור, החיים שלנו במדינה כאן היו הרבה יותר נעימים.