מעשה באדם שנפל לבור ביוב. תחילה התלהב, אמר לעצמו: "איזה יופי, בית גדול וחדש, תמיד חלמתי על בית כזה והוא כולו שלי שלי שלי!". עם הזמן הבין הבחור שהחיים בביוב הם לא מה שהוא חשב. הסירחון החל להעיק עליו, מפלס המים המזוהמים החל לעלות ולהרטיב אותו, הג'וקים החלו להתרבות. ראו אותו חבריו, צעקו לו: "מה אתה עושה שם? צא משם לפני שתטבע!" ענה להם: "השתגעתם?! זה בור הביוב שלי! זכותי להיות בו! וחוץ מזה, אם אברח מכאן זה יהיה ניצחון לג'וקים!". ובינתיים מפלס המים המשיך לעלות, הג'וקים המתרבים החלו לטפס על גופו של הבחור האומלל, הוא הרגיש שהוא מתחיל להיחנק מהסירחון. בסופו של דבר, נשבר ברגע של חולשה וטיפס למעלה.

נעמד הבחור ליד בור הביוב שזה עתה יצא ממנו והביט בעצמו. גופו ובגדיו עדיין היו רטובים, מטונפים ומסריחים. אמר לעצמו: "בשביל מה יצאתי משם? אני בחוץ ואני עדיין מכוסה בחרא"

  "הרוצח המר" זעקה כותרת ראשית בידיעות. כבר הרבה זמן שהתקשורת המגויסת והפופוליסטית שלנו מנהלת קמפיין אגרסיבי נגד שתיית אלכוהול, בטענה שקרית שאלכוהול הוא הגורם לאלימות. אם רק לא היה אלכוהול – לא הייתה אלימות! כי בני אדם לעולם לא רוצחים סתם כך. בני אדם הם טובים מיסודם. זה האלכוהול- הוא הרוצח, הרוצח המר! אותה כתבה שהזכרתי טענה שבישראל ההגבלות על צריכת אלכוהול מתונות יחסית למדינות אחרות. ואנחנו, הקוראים, אמורים להזדעזע ולדרוש לשנות מיד את החוק, להעלות את הגיל שמותר לשתות מ-18 ל-88- עובדה, אין כמעט רוצחים בני 88! אולי גם לצמצם את השעות שמותר לקנות אלכוהול לשעה אחת ביום. ואולי בכלל להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק! להפוך את ישראל לאיראן.

סוג מתוחכם ומתועב במיוחד של תעמולה הוא תעמולה סמויה. משדרים בטלוויזיה כתבה על אלימות. אף מלה לא נאמרת על אלכוהול. אבל בזמן שהכתב מקשקש בנוגע לאלימות, על המסך נראים נערים שותים בירה. ככה עושים שטיפת מוח. כך המסר מחלחל לתת-מודע: אלימות = אלכוהול.

והפוליטיקאים הסמרטוטים הרי עוקבים אחרי כל מלה של התקשורת. אם התקשורת אמרה שהומואים זה טוב- זו גם דעתם של הפוליטיקאים! ואם התקשורת אמרה שאלכוהול זה רע- זו גם דעתם של הפוליטיקאים! תראו איך תוך זמן קצר תתפתח תחרות בין הח"כים מי ממציא חוק יותר קיצוני שמגביל את צריכת האלכוהול. האם זה יעזור במשהו? זה לא מעניין אף אחד. העיקר שהכותרת בעיתון תהיה "ח"כ X   אוהב הומואים ושונא אלכוהול".

אבל האמת היא, שמעולם לא נרצח אדם בגלל אלכוהול. עצוב שצריך להסביר את זה, אבל כנראה שאין ברירה: אלכוהול זה דומם שאין לו רצונות משלו, בטח שלא מעשים משלו. אלכוהול לא רוצח, בני אדם רוצחים. אדם שמסוגל לדקור אדם אחר בגלל שהוא לא הביא לו סיגריה יעשה את זה גם בלי לשתות. עובדה: מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם שותים אלכוהול ורובם המוחלט לא רוצחים! אני יכול להעיד על עצמי שאני אוהב לשתות, וכן, אני גם אוהב להשתכר, ומעולם לא דקרתי אף אחד. למה אני צריך עכשיו לסבול מכל מיני חוקים מטומטמים שמגבילים אותי? למה אני צריך לשלם על פשעים של אחרים?! אלכוהול גם לא גורם לתאונות דרכים. בני אדם גורמים לתאונות דרכים. אדם שהוא מספיק מטומטם בשביל לנהוג כשהוא שיכור, הוא גם מספיק מטומטם בשביל לעבור באדום כשהוא לא שיכור. נוח מאוד תמיד להפיל את כל הבעיות על גורמים חיצוניים. הערבים אשמים בהכול! ערבי רצח? ערבי גנב? ערבי דקר? זה בגלל שהוא ערבי! אבל מה התירוץ כשיהודים עושים את אותם דברים בדיוק? אז האלכוהול אשם! אפילו אם הרוצח בכלל לא היה שיכור, עדיין אלכוהול אשם בהכול!

עכשיו בואו נסתכל על העובדות: כמעט אף אחד ממקרי הרצח מתוך גל מקרי הרצח המדובר לא היה קשור לאלכוהול. הנער שנרצח ברחוב, למשל, נורה ע"י מאפיונר שניסה לחסל מאפיונר אחר. האם גם בזה האלכוהול אשם?! אותה כתבה מטומטמת בידיעות שיבחה את ארה"ב ואת רוסיה על כך שההגבלות על צריכת אלכוהול במדינות אלה חמורות מבישראל. היא רק שכחה לציין שמספר מקרי הרצח ל-1000 בני אדם בארה"ב גבוה פי 8 מבישראל, וברוסיה פי 18 יותר מבישראל. היא גם שכחה לציין את ארצות האסלאם הדתיות, בהן לא מיוצר בכלל אלכוהול, כמו איראן למשל (למעט בשכונות יהודיות). האם זה אומר שאין אלימות באיראן ובארצות האסלאם האחרות? תחשבו שוב.

בקיצור, די עם הבולשיט. התקשורת המטומטמת לא נותנת לעובדות לבלבל אותה; אבל מי שעיניו בראשו עדיף שיסתכל על הנתונים ועל העובדות, יחשוב בעצמו בהיגיון, ולא ייגרר אחרי סיסמאות זולות וריקות, שאין שום קשר בינן לבין המציאות.

שני בנים היו לאברהם- יצחק וישמעאל. כל הזמן היו מסוכסכים. פעם ישמעאל היה מוריד ליצחק סטירה, פעם יצחק היה מעיף לישמעאל בעיטה. לא היה כמעט ערב שהשניים לא היו חוזרים כל אחד לביתו עם סימנים כחולים על כל הגוף. יום אחד החליט ישמעאל להיפטר מיצחק אחת ולתמיד, שלף סכין והתנפל עליו. יצחק הגיב בזריזות, הדף את ישמעאל, חטף את הסכין מידו והפיל אותו על הרצפה. ברגע זה ישמעאל כבר היה חסר אונים ולא היווה כל סכנה, אבל יצחק כילה בו את זעמו והמטיר עליו מכות נמרצות בכל הגוף. בעיטות לראש, בבטן, בגב, בביצים. ישמעאל חזר הביתה פצוע, מתפתל מכאבים ומושפל עד עפר. יצחק חזר לביתו גאה, עם ראש למעלה וחזה מנופח, מבסוט מעצמו. "לימדתי את המניאק הזה לקח", אמר לעצמו, "הוא מבין רק כוח, הוא לא יתעסק איתי יותר." לפתע נשמעה צעקה: "צוחק מי שצוחק אחרון" צעק לו ישמעאל מרחוק. "זכור את המלים שלי, אני עוד אשחט אותך!".

ישמעאל לא שכח את הכאבים ואת ההשפלה. הוא ישב בבית וחיכה בסבלנות לשעת כושר לנקום, להחזיר לעצמו את כבודו האבוד. ושעת הכושר הגיעה מוקדם מכפי שציפה. עוד באותו יום הטלפון צלצל. "אהלן, ישמעאל!", נשמע הקול מצדו השני של הקו. "יש לי עבודה בשבילך. אני מתכנן שיפוץ גדול בבית, אני רוצה להרחיב את הבית, לבנות עוד חדר, עוד מרפסת. אין לי כוח לעשות את זה בעצמי, תבוא תעשה לי את זה, אני אשלם לך. על הדרך גם תצבע לי את הקירות." "אין בעיה", ענה ישמעאל וניתק. "איזה מטומטם היצחק הזה" גיחך ישמעאל את עצמו. ישמעאל הכניס את הסכין לכיס ויצא לכיוון ביתו של יצחק.

הפעמון צלצל בביתו של יצחק. יצחק הציץ בחור וראה את ישמעאל עומד עם סכין שלופה. "מצוין", אמר לעצמו יצחק, "השיפוצניק הפראייר הגיע". יצחק פתח את הדלת, ישמעאל הסתער עם הסכין ו... את ההמשך תנחשו בעצמכם.

מוסר השכל:

1. עדיף להימנע מלפוצץ אנשים במכות. זה לא יפה ולא חכם.
2. אם כבר פוצצת מישהו במכות, עשה לעצמך טובה, אל תכניס אותו אליך הביתה. צבע את הקירות בעצמך.