שם הסיפור: "ציידי החצות"

שם/כינוי הכותבת: אופיר

מספר פרקים עד עכשיו: 15/19 (תלוי איך אתם סופרים).

רושם ראשוני:  אין ממש רושם ראשוני כי אין תקציר. תקציר יכל לעזור לי מאוד בהבנת הרעיון הכללי של הסיפור, לדעת מה הז'אנר, מה עומדת להיות המטרה פחות או יותר. חבל שאת קוטלת את עצמך לפני ואחרי כל פרק. גם אם את ממעיטה בערכך בדרך כלל, שמרי את חוסר הבטחון לעצמך. אל תפגיני אותו בהקדמות לפרקים כי הוא ממעיט לא רק בערכך - אלא גם בערך הסיפור, מה שנותן רושם ראשוני רע.

עיצוב: קודם כל, חבל שהסיפור פורסם בבלוג פרטי ושאין לו מקום מיוחד משלו. הבלוג עצמו מעוצב בצורה נוחה לקריאה. הכתב לא קטן מדי (לפחות לא במחשב שלי) והצבעים לא צעקניים. למרות זאת, אציין שוב שהעיצוב הוא לחלוטין עיצוב של בלוג פרטי (עם כל מפרידי היהלומים הצבעוניים למניהם), והייתי שמחה אם היה לסיפור בלוג נפרד עם עיצוב מתאים יותר.

דקדוק (כתיב, ניסוח, תיאורים ודומיהם): 

- דבר ראשון שמאוד בולט ומפריע הוא המעבר בין פסקות. פסקה חדשה מתחילים כשנושא מסתיים, לא כשעוברת רבע שעה בחיי הדמות. כלומר, את כל 3 הפסקות הראשונות (מ"למרות שקייטלין ניסתה..." עד "כמו שקרה בכל פעם שהייתה לבדה") יכלת לכתוב כפסקה אחת, הרי כולן מדברות על שיעור הבלט. כמו כן גם שתי הפסקות האחרונות. אותה הטעות חוזרת על עצמה לאורך כל הסיפור, לצערי. 

- "שיעור הבא, נוכחות מלאה! תודיעו לג'ני וטוני שיגיעו סופסוף!" - "סופסוף" זה סלנג כתיבה שמשתמשים בו בתכנות מסרים. כשאת כותבת סיפור, הדמויות צריכות לדבר כמו בסיפור ולא כמו בשיחה במסנג'ר. כנ"ל "'פחדנית! אלו סך הכל נעליים! למה מה הן יעשו לך?'" - הקולות בראשה של הדמות הם בעלי דעות מנוגדות, כמו מלאך ושטן, אבל הם בכל זאת הקולות בראש שלה, משמע הם צריכים להיות תואמים לאישיות העדינה (או לפחות זה הרושם שנוצר עד עכשיו) שלה, שלא נשמעת כמו אחת שתגיד "למה מה".

- "שמרה תמיד את הדברים האלו במחשבותיה בלבד, אך הם היו תמיד משעשעים אותה כשהייתה משועממת" - השתדלי לא להשתמש באותה מילה בהפרש זמן קצר כל כך. הייתי ממליצה להשמיט את ה"תמיד" הראשון, וכמו כן להחליף בין המיקום של המילה "היו" ל"תמיד". המשפט החדש: שמרה את הדברים האלו במחשבותיה בלבד, אך הם תמיד היו משעשעים אותה כשהייתה משועממת.

- "וכשסוף- סוף הקדישה לו קצת צומת לב. הציור היה אמיתי מידי." - טעות מאוד נפוצה, לצערי. אין דבר כזה "צומת לב", אלא "תשומת לב" (הגייה של ת' ו-ש' אחת אחרי השנייה נשמעת קצת כמו צ'). כמו כן, אני לא רואה הצדקה לנקודה שאחרי צמד המילים. היית צריכה לכתוב פסיק במקום, אחרת המשפט נקטע.

- כשעושים מקף בין צמד מילים ("משום- מה", "שתיים- עשרה"), לא עושים רווח אחריו (משום-מה, שתיים-עשרה). גם לשימוש בקו מפריד ("או בקיצור- ליט") יש חוקים, האומרים שלפני ואחרי הקו המפריד צריך להיות רווח ("או בקיצור - ליט").

- ""את תהיה בסדר," לחש קול בראשה של קייטלין" - "את תהיה", המילה "את" מתייחסת לנקבה ואילו המילה "תהיה" (בגוף שני) מתייחסת לזכר.

- "את העניין עם השעה שתיים- עשרה בלילה המציאה שבועיים לפני כן" - זה משפט שלעולם לא הייתי קוראת בסיפור, מפני שהשפה היא מאוד יום-יומית. אפשר לכתוב "את הקישור בין ליט לשעה שתים-עשרה בלילה, המציאה שבועיים לפני כן." אבל "העניין עם ה..." זה ללא ספק משפט יום-יומי ואפילו מעט סלנגי.

- "אך העיניים של שתיהן היה חום- זהב נעים וחם" - בלי להתייחס לטעות שהזכרתי קודם ("חום- זהב" במקום "חום-זהב"), תיארת את העיניים בתור "היה" (יחיד). עיניים זו מילה ברבים, ולכן עיניים לא יכולות להיות "היה", אלא "היו".

- "השאעה" - סביר להניח שזו שגיאת הקלדה במקום "השעה".

- "כצל שחור מבין הצללים" - תיאור קצת... לא הגיוני. זה כמעט כמו להגיד "ריח הורד היה עדין ממש כמו ריח של פרח".  

- "שיערה החום היה קצר, ועיניו תמיד שיגעו את קייטלין" - התכוונת לכתוב "שיערו"?

- "בעוד שסביבם שכבו כחמש- עשרה גופים דוממים" - חמישה-עשר.

תוכן: 

סתם תהייה: לקח לי כמה דקות להבין למה השם "ליטוניה" נשמע מוכר כל כך, עד שנזכרתי ש"Lithuania" הוא שמה באנגלית של רפובליקת ליטא. יש קשר? כי לפי מה שהבנתי הסיפור מסופר באירופה.

יש המון פערי מידע. את הפרק השני התחלת בעובדה שליט גדלה בתור לוחמת, ושהמשפחה שלה נתקלה במשפחה אחרת והצליחה להחלץ במזל. אבל רגע, באיזו משפחה הם נתקלו? ולמה זאת אמורה להיות בעיה שהם נתקלים במשפחות רנדומליות? וממה הם היו אמורים להחלץ שזה היה כל כך מזל? ולמה למשפחות יש כזה צורך להלחם כל הזמן? ומה ההבדל בין שנות-משהו-לא-ברור לשנות אדם? ואלו לא כל השאלות שיש לי לשאול רק על המשפט הזה. בתור מי שלא כתבה את הסיפור, אני לא יודעת עליו כלום, בעיקר לאור העובדה שאין תקציר (למרות שהתקציר לא חוסך את חובת המחבר להסביר את הכל במהלך הסיפור). פערי המידע האלו גורמים לי להרגיש שהכל עובר נורא מהר. זה מבלבל ומקשה על הקריאה, להבא תוסיפי הרבה יותר הסברים. מעבר לעובדה שזה יעזור לקורא להבין (שזה החלק הכי חשוב), הסיפור יראה מלא ועשיר, לעומת המצב עכשיו, שריבוי הפסקאות גורם לו להראות קטוע והמיעוט בהסברים והרחבות מחוויר אותו.

"באותו הזמן קייטלין עוד לא הבינה את הדברים, אבל זה לא מנע ממנה לרעוד מרוב פחד"- איך היא לא יכולה להבין את הדברים אם היא המציאה אותם? ברור לי שבהמשך מגלים שזה חזיון, אבל רגע לפני כן כתבת שהכל פרי דמיונה. אם את רוצה להשאיר את העניין בספק- פשוט תארי את המתרחש, ולאחר הצרחה של קייטלין תסבירי שזה היה חזיון. תסחפי את הקוראים לעולם אחר ואז תחזירי אותם למציאות, אבל אל תטעי אותם.

שמות הפרקים מיותרים. אם זה היה פרק ארוך עם המון מידע, הייתי אומרת שהשם חיוני, כדי שהקוראים לא יאבדו את הרעיון של הפרק בתוך כל ההתרחשויות, אבל הפרקים קצרים ומבהירים את הנקודה מהר מאוד. אם כבר החלטת לתת שם לפרק - תגווני במשהו יוצא דופן. "הילדה ההיא" זה שם די סתמי.

תאריכי את הפרקים! את קוטעת אותם באמצע וזה חבל. אל תעצרי כי "פה מגיע המתח", תעצרי פרק כשנגמר נושא. ולא, שתי פסקות על תום לא נחשבות נושא.

סיכום: אני מודעת לכך שלא אמרתי מילה טובה רוב הביקורת, אבל הייתי עסוקה בלתקן טעויות ולהעיר הערות, לכן אעשה את זה עכשיו. הרעיון עצמו, לפי מה שהבנתי מארבעת הפרקים שקראתי, הוא רעיון מקורי שיכול להתפתח ממנו סיפור מצויין. יש מטרה לפרקים, שזה מעולה וכך צריך להיות, אבל הבעיה היא שיש רק מטרה. אין להם תוכן ובשר, הם פשוט מספרים רעיון כללי. יש כל כך הרבה תיאורים שהייתי מצפה לקרוא בסיפור כזה, והם פשוט לא הגיעו. אני מוכנה לשכתב לך פרק אחד כדי שתביני על מה אני מדברת, המייל מצויין למטה אם תרצי. בכל מקרה, אם אי פעם יתחשק לך, אני אשמח אם תוסיפי קצת יותר מידע ותיאורים לסיפור, תגרמי לקוראים להכנס לעולם של ציידי החצות לאט-לאט ועם הרבה מאוד הסברים. אה, ותאריכי פרקים! את קוטעת אותם מהר מדי.

רק עוד פרט קטן- יש המון טעויות בסיפור שאני סבורה שהן שגיאות הקלדה כמו "הם מצמץ" לדוגמא. תעברי שוב על הפרקים לפחות 3 פעמים לפני שאת מפרסמת אותם.

רצוי לציין כבר בפעם השלישית כי אין בביקורת שום כוונה לפגוע, אלא רק לעזור. אם בכל זאת קרה ונפגעת מאחד התכנים, אני מצטערת מראש. לכל בעיה, שאלה, התייעצות וכו' את מוזמנת לפנות למייל [email protected]. אני לא צדה אף אחד. כמעט . נבדק והוכח במעבדה לחקר בלוגי המבקרות בפלנטת כדור הארץ.

לא לשכוח להוסיף לרשימות לינק לבלוג.

בוקר נפלא (מה זאת השעה הזאת?!) ושנה טובה,

הלה.