כדור פורח (:

כן.. בהחלט היום הכי גרוע בחיי..

(בכל 13.5 שנות חיי)

טוב אולי השני הכי גרוע בחיי (הראשון הוא שסבתא שלי נפטרה\: ואני אפילו לא זוכרת אותה\: (הייתי בת 2\: ))

הכל התחיל מזה שהלכתי לישון עם בחילות וכאבי בטן ב2:00 לפנות בוקר,

אח"כ קמתי ב6:00 בבוקר עם הבחילות האלה והכאבי בטן והפעם גם סחרחורות \:

קמתי במיוחד בשביל לעשות את השיעורים בתיאוריה ^^ ועד כמה שניסיתי לא הצלחתי להבין \:

אח"כ היה ביס (בדרך לבי"ס אני הולכת עם חברות אבל הן סיננו אותי !)

אח"כ הגעתי לכיתה והמורה שלי.. (המחנכת (אנחנו קוראים לה עליזה - גיטרה(היא בצורת גיטרה )))

בכל מקרה.. התחילה לצעוק עלי "תביאי את הסלט פירות" ונחשו מה? איפה היה הסלט פירות? ל-י-ד-ה-!!

אח"כ באה המורה שלי להבעה ואמרה לי לבוא רגע (היא היתה צריכה לדבר איתי) ואז היא אומרת לי: "שחר את היחידה מכל השכבה שלא הביאה כסף לחוברת" (מכל השכבה?! היחידה?! o: )

(המשך-) "תשיגי 30 שקל לא משנה לי איך אפילו אם זה אומר לבקש מחברים שלך לא משני לי" (עוד יותר O:!!)

ואז בגלל המטומטמת הזאת ^^ קיבצתי נדבות כלללל ההפסקה

ולא רק זה דורה הקופה (רון.. ככה אנחנו קוראים לה <<) החליטה (כמו בכל הפסקה) לשים שירים של פאקצות (יו נואוו. בריטני לייק דה  ועuד כל מיני כאלה) וכ-ל הכיתה (טוב.. כל מי שהיה בכיתה) ביקש ממנה להפסיק והיא כזה עונה במגעילות המאופיינת לה: "לא בא לי.."

בקיצור.. השגתי את ה30 שקל המחורבנים האלה (אשכרה קיבוץ נדבות - 23,5,2 רבאק!) וזה היה בשקלים (כי זה היה קיבוץ נדבות) אז המורה המטומטמת עונה לי: "שימי אתזה בשקית אני לא לוקחת את זה ככה" (כאילו.. ר-ב-א-ק!! בזבזתי את כל ההפסקה שלי בלבקש מאנשים שבכלל לא רצו להביא ל את הכסף ועכשיו את אומרת לי שזה לא טוב לך?!) אז לקחתי את השקית ששמתי בה את הסלט פירות ושמתי שם ת'כסף.. ואז פתאום איזה ילד אחד קופץ : את רוצה שאני אחליף לך את זה לשטרות? (כאילו איפה היית לפני שחיפשתי שקית?!!??!!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!!!?!?!) ואז היא גם חילקה עבודה שיש לנו כולה יומיים/שלושה לעשות אותה !!

אוחח \:

טוב בקיצר אח"כ היה לנו שיעור מדעים (עם עליזה-גיטרה) ולמי היא באה להתלונן?! אלי!

ואז שעה חמישית שחררו אותנו להרכב.. (שגם ככה לא עשיתי שם כלום אבל שיהיה (הייתי שם עם זייניקיות מהזה אבל מהזה מתנשאות (או איך שלא כותבים את זה) ומהזה חשות ת'צמן גאד! \: ))

ואז... הוציאו אותנו החוצה כדי לסיים לכתוב ונחשו מי נכנס במקומינו?! נחשו! נו?! נחשו! טוב אתם לא יכולים לדעת.. אז אני אגיד לכם.. הייצוגי! אלא מה?! ושתבינו הם היו על זמן חזרה שלנו (אם לא הבנתם - ש-ל-נ-ו-!-!-! ) אין ואז קרה הכי גרוע.. נכנסנו וזה..התיישבנו ו.. התחלנו לשיר..

עכשיו הוא (ליאור(האחראי)) רצה לבדוק מי למד / מי יודע וכו'.. אז הוא בחן אחד - אחד (ואני אדגיש! אחד - אחד) הוא עבר את הילדה הראשונה..(שלא רצתה לשיר) השניה.. (ששרה בית+פזמון) הגיע אליי... נעצר, הסתכל לי בעיניים (יצר קשר עין!!) ועבר לילדה שהיתה אחרי.. ואני כזה.. טוב אולי הוא יחזור אלי אח"כ אבל לא.. הוא סיים את הסבב ושתי ילדות שלא שרו בהתחלה כן שרו אח"כ ואחת מהזייניקיות רצתה לשיר שוב.. אבל הוא לא נתן לה.. אבל אם הוא היה נותן לה?! כאילו! מה?! היא פעמיים ואני אפילו לא פעם אחת?! מה הולך פה?! אבל לא משנה הוא לא נתן..

ואז גם היה לי "גוש בגרון" וגם קצת בכיתי.. ואז אמרתי את זה לזאת שהייתה אחרי (שהיא חברה טובה שלי) ואז היא כזה: מה?! אני כ"כ מצטערת! זאת אשמתי! אני לא שמתי לב.." וזאת לא אשמתה.. זאת אשמתו.. \:

ואז.. היה איזה קטע שהוא רצה לתת לשני אנשים את הקול הזה.. אז הוא שאל מי רוצה.. ואני גם הצבעתי.. כי ידעתי שאני יכולה.. אבל הוא נתן לכל האנשים שהצביעו ורק לי לא.. (לחלק הוא נתן את כל הפזמון ובסוף הוא נתן לאנשים רק את הקטע שהוא רצה לשמוע) ואז הוא ראה אותי פאום מצביעה (שכבר כמעט לא הצבעתי כי ה"גוש" כ"כ חנק אותי שכבר לא הייתי בטוחה שאני אוכל לעשות / לשרוד את זה) ואז הוא כזה נתן לי רק את הקטע שהוא רצה לשמוע ולא ממש הצלחתי כי.. ^^ (אתם יודעים ^^ ) ואז פתאום הוא אומר: "טוב את לא שרת אז אני אתן לך את כולו (את כל הפזמון..)" ואני?! בשוק!! פשוט בשוק!! זה אמר לי שהוא ידע שאני לא שרתי בסבב שכולם שרו.. אתם מבינים?! וגם ככה מרב שהייתי בשוק (והוא גם ניגן ישר (בזמן שהוא דיבר)) אז גם ככה שרתי מאותו המקום.. ואני הרגשתי שיוצא לי קול של עורב+צפרדע+משהו לא מהעולם הזה ואני כ"כ רציתי לבכות! אני.. אני.. כ"כ... )': ואז כשהוא עבר.. הדמעות הם פשוט זלגו! פשוט זלגו!

ואז הוא (ליאור) חילק אותנו לקבוצות.. ואותי הוא תקע חטניקית אחת יחידה עם עוד 7 זייניקיות.. ושתבינו הוא כמעט רשם חטניקית אחת ואז הוא: "לא.. " והעביר אותה לקבוצה השניה.. ואז הייתה מישהי שהוא לא רשם והוא גם אותה עמד לרשום איתי.. אבל לא... היא בקבוצה השניה.. ואז הוא העביר אותנו לקבוצות (הקבוצה שלי היתה ליד החלון שפונה החוצה (לאויר והנוף הנעימים..(לפחות משהו אחד טוב..\: )) ואז (למזלי) הוא אמר להסתובב (כי בידיוק נגמרה הסוללה והא היה צריך חדשה) ואני הייתי בחלון עם הראש בחוץ ומים על כל הפנים (דמעות) שפשוט לא הפסיקו! לא הפסיקו! וזלגו וזלגו וזלגו וזלגו וזלגו וזלגו..

אח"כ הוא אמר להסתובב חזרה (הוא השיג את הסוללה..) והתחלנו לשיר.. עכשיו בגלל שאני עם זייניקיות דפוקות מזדיינות ושלא עשו כלום בחיים שלהם הם גררו אותי אז הוא התעצבן (כי עבדנו על זה המון!) ואז הוא אמר איזה משהו רע (שאני כבר לא זוכרת כי הדמעות פשוט יצאו החוצה ואני לא זוכרת כלום) ובדיוק במשהו הרע, בדיוק אז הוא הסתכל נחשו על מי?! נכון! צדקתם! עליי! ואין אין! עדיין יש דמעות.. אני לא מאמינה! חשבתי שכבר התייבשתי.. הייתי ואני עדיין כ"כ מלוחה (דמעות הם מלוחות.. אם לא הבנתם) ואז חזרתי הביתה ומישהי תפסה אותי לשיחה והשיחה הזאת גרמה לי להבין שאני? הבתאדם שבדיוק אתמול אמרו לה שהיא יותר מידי פוסיבית (חיובית) כ"כ אבל כ"כ הפוכה מזה! אני הבנתי שאני חלשה, שאני לא מסוגלת לכלום, שאני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי, יותר מידי מאוחר מידי בשבילי להשתנות, שכל דבר קטן שעושים "תוקע לי הסכין" עוד יותר חזק! כל דבר קטן הופך אותי לעוד יותר חלשה שכבר אין לי מושג לאן זה יגיע ואז הייתי צריכה ללכת לתיאוריה (עם ליאור) ואני הייתי בשפל! תבינו בשפל! שהרגשתי שיש לי חום! אבל אין לי כוח לכלום! שאני עוד שניה מתעלפת / מקיאה / שניהם וגם בדיוק כשהייתי צריכה לצלם את הש.ב נגמרו הדפים והמדפסת התחילה להשתגע.. ונומקי (אהובתי אני אוהבת אותך) הייתה לצידי כל הזמן הזה! (תודה לך 3>) לא הייתי מסוגלת לראות את הפרצוף שלו ^^ (ליאור) בלי לבכות.. אין, לא היה מצב! אז אהובתי ^^ סימסה בשבילו לליאור שאני "במילים עדינות במצב ומצב רוח זוועתי" (נומקוש I <3 U) ואחרי זה נומקי שלי היתה צריכה ללכת והוצאתי את כל הכעסים ואת כל העייפות שלי על הכלבה החדשה (*והמסכנה) שלי (היא כולה בת 5 חודשים (בדיוק)) היא כ"כ קטנה\: אני מקווה שהיא תסלח לי.. אני הייתי אליה מפלצת! אני לא יודעת ממה כל זה נבע ^^ מעייפות? מאי כוחות? ממה.? נראלי אני זקוקה לקצת שינה.. \: (?!)

(לקח לי שעה לכתוב את כל זה! ^^ \: )

עריכה 11.2

יופי ועכשיו גם מהמועצת תלמידים רוצים להעיף אותי