וול-E הוא סרט האנימציה הכי טוב שתוכלו אי פעם לצפות בו. הוא מתעלה על רטטוי, עובר בעיניים עצומות את מדגסקר, ושרק מחפש עבודה רק בגללו. וול-E הוא הסרט גם סרט האנימציה הכי עצוב שקיים, ולא בזכות העלילה. בזכות זוג עיניים עצובות ורובוטיות, שעושות את כל העלילה.

אי שם בעתיד, כדור הארץ הוא חירייה, מלא כולו בחזיות,מטפי כיבוי וג'וקים.

בני האדם כבר מזמן ברחו ממנו והשאירו רובוטים רבים כדי לנקות אחריהם, כדי שיום אחד הם יוכלו לחזור.

אך בגלל "סערות לכלוך" רבות, כל הרובוטים שבקו חיים- פרט לרובוט אחד. רובוט שניצל בזכות היותו בעל אישיות.

ועכשיו, לוול-E יש סדר יום מתוקתק להפליא. ובלילות הוא צופה בהולי דולי, והעיניים העצובות שלו נעשות עצובות יותר.

וול-E צריך חבר.

ואז בבוקר אחד מגיעה איב.

רובוטית מטעם בני האדם שבאה לבדוק אם כדור הארץ כבר כשיר למגורים. וול-E עוקב אחריה באחת הסצנות הכי מצחיקות שאי פעם ראיתי- ומוכן אפילו לרדוף אחריה עד החלל החציון ומעבר לו.

אמרו לך פעם שיש לך משהו עצוב בעיניים?

וול-E עושה את העבודה של שוברי קופות מדהימים אחרים, אבל ההבדל הוא שוול-E לא צריך טקסט. הוא ואיב מעבירים את המסר בצורה הכי טובה שאפשר. מים שקטים חודרים עמוק. משפט שכדאי לזכור.

פיקסאר ודיסני הם השילוב הכי מוצלח שאפשר היה לקבל.

התמימות של דיסני והאיכות של פיקסאר הופכים את הסרט הזה ליותר טוב ממה שהוא.

יכולתי להמשיך לשבח אותו לעד, אבל בכל זאת- אמת היא אמת.

ההתחלה מדהימה, האמצע הוא פחות טוב על גבול המשעמם, והסוף מדהים גם הוא. אם הם היו משקיעים עוד קצת גם באמצע של הסרט, היינו מקבלים תוצר אפילו יותר טוב.

אז למה אתם מחכים?

המדוזה, שמפציר בכם להרשם למנויים! לא חבל?