וול-E הוא סרט האנימציה הכי טוב שתוכלו אי פעם לצפות בו. הוא מתעלה על רטטוי, עובר בעיניים עצומות את מדגסקר, ושרק מחפש עבודה רק בגללו. וול-E הוא הסרט גם סרט האנימציה הכי עצוב שקיים, ולא בזכות העלילה. בזכות זוג עיניים עצובות ורובוטיות, שעושות את כל העלילה.

אי שם בעתיד, כדור הארץ הוא חירייה, מלא כולו בחזיות,מטפי כיבוי וג'וקים.

בני האדם כבר מזמן ברחו ממנו והשאירו רובוטים רבים כדי לנקות אחריהם, כדי שיום אחד הם יוכלו לחזור.

אך בגלל "סערות לכלוך" רבות, כל הרובוטים שבקו חיים- פרט לרובוט אחד. רובוט שניצל בזכות היותו בעל אישיות.

ועכשיו, לוול-E יש סדר יום מתוקתק להפליא. ובלילות הוא צופה בהולי דולי, והעיניים העצובות שלו נעשות עצובות יותר.

וול-E צריך חבר.

ואז בבוקר אחד מגיעה איב.

רובוטית מטעם בני האדם שבאה לבדוק אם כדור הארץ כבר כשיר למגורים. וול-E עוקב אחריה באחת הסצנות הכי מצחיקות שאי פעם ראיתי- ומוכן אפילו לרדוף אחריה עד החלל החציון ומעבר לו.

אמרו לך פעם שיש לך משהו עצוב בעיניים?

וול-E עושה את העבודה של שוברי קופות מדהימים אחרים, אבל ההבדל הוא שוול-E לא צריך טקסט. הוא ואיב מעבירים את המסר בצורה הכי טובה שאפשר. מים שקטים חודרים עמוק. משפט שכדאי לזכור.

פיקסאר ודיסני הם השילוב הכי מוצלח שאפשר היה לקבל.

התמימות של דיסני והאיכות של פיקסאר הופכים את הסרט הזה ליותר טוב ממה שהוא.

יכולתי להמשיך לשבח אותו לעד, אבל בכל זאת- אמת היא אמת.

ההתחלה מדהימה, האמצע הוא פחות טוב על גבול המשעמם, והסוף מדהים גם הוא. אם הם היו משקיעים עוד קצת גם באמצע של הסרט, היינו מקבלים תוצר אפילו יותר טוב.

אז למה אתם מחכים?

המדוזה, שמפציר בכם להרשם למנויים! לא חבל?

ואם אנחנו כבר ברוח טלוויזיונית, ידידיי, ברצוני לדבר על הטלנובלות.

"אני אוהבת אותך ריקרדו!"

"לוסיאנה, את יודעת שאין סיכוי לאהבה שלנו, חואניטה בהריון ממני, אני צריך להינשא לה! אבל תזכרי שתמיד אוהב אותך, יקירתי"

"ואתה מתכוון לחיות בשקר כל חייך? תשקר להורים שלך, לחואניטה, לבן שלכם ובעיקר לעצמך"

"הוו לוסיאנה, אין לי כל ברירה! להתראות אהובתי, אנחנו עוד נתראה ביום מן הימים"

"לא! אל תלך!" *לוסיאנה קופצת על ריקרדו ומנשקת אותו*

"מה זה אמור להיות?!"

"חואניטה אהובתי! זה לא מה שאת חושבת!"

"אז מה זה?!"

"היה לו משהו בעין אז הוצאתי לו את זה!"

"אה, כבר נבהלתי. חשבתי שאתה בוגד בי"

"מה פתאום!" *ריקרדו מתקרב לחואניטה ומנשק אותה בעוד לוסיאנה שטופת דמעות ובורחת מהמקום*

הוו, כמה עצוב! נכון שפשוט בא לכם לקחת פטיש ולחבוט איתו במסך הטלוויזיה שלכם?

בטלנובלות האלו הכל קשור לכסף, ירושה, הריון ואהבה. בדרך כלל זה הולך ככה: יש אהבה שנהרסת בגלל כסף, לנקמה הם פוגעים או חומדים את הירושה על ידי הריון (שקרי בדרך כלל), ואז אהבת האמת מנצחת.

הוא אוהב אותה, היא לא אוהבת אותו, אבל מי שהיא אוהבת אוהב מישהי אחרת אבל הוא לא איתה כי מישהי אחרת בהריון ממנו כך שיוצא שאף אחד לא מרוצה, ועוד האמא של ההיא מתעבת את החתן שלה ומנסה לגרום לו למקסימום נזק בעוד האבא של ההיא מת עליו כי הוא אוהב לדוג. איך אפשר להבין מהטלנובלות האלה משהו, אני לא יודעת.

משולש אהבה רומנטי. או שהוא משחק בשתי הנשים, או שהוא אוהב את האישה בלבן אבל חייב להיות עם האישה בבז', או שהם עושים שלישייה.

אבל מה שהכי מעצבן אותי, הטלנובלות הארגנטינאיות.

קטנטנות, פינת אור, קטנטנות המודרני, כמעט מלאכים וכהנה וכהנה. ומה המשותף לכולן? קל ופשוט - בכל הטלנובלות הנ"ל מדובר על ילדים מסכנים שגרים בתוך בית יתומים ומנהלי בית היתומים מתעללים בהם ושונאים אותם, עד שפוף! באה איזו עוזרת בית אופטימית שמכניסה אור לחייהם. כמה מרגש. או שמדובר באנשים עניים מאוד או עשירים מאוד שחייהם מתהפכים בגלל ירושה, כלה שרוצה לגנוב את כל כספם או עוזרת בית אופטימית שנכנסת לחייהם בפתאומיות ומכניסה אור לחייהם. נשמע מוכר? (ומה גם שהשחקנים הם אותם שחקנים בכל אחת מהסדרות האלה)

ובראשי עלתה שאלה – "לא נמאס?". ואז קראתי שלקטנטנות יש שמונה עונות, 1166 פרקים. עניתי לעצמי, "לא".

התמנון, שראתה רק 'פלורסיינטה' ואפילו התחפשה לדמות הזו בכיתה ה'.

מיד אחרי עונה ראשונה, שניה, שלישית, רביעית וחמישית חשבתי שנוכל לנוח על זרי דפנה.

שנוכל לדעת שזהו! חיוכו המדופלם של צביקה הדר יפסיק להתנוצץ פעם בשבוע ונוכל להתפנות לעיסוקים חשובים יותר מאשר לבזבז את כספנו על אס-אמ-אסים. טוב, טעיתי.

העונה השישית של כוכב נולד הגיעה.

מכיוון ואני חולה ריאטלי התיישבתי שוב וצפיתי באודשנים. ובאמת שצחקתי, הטיפשות של רוב האנשים שם באמת הרקיעה שחקים ועלתה בהדרגה מעונה לעונה.

אז אני גאה להציג את הביקורת הש!!ה שלי על כוכב נולד!

מרגול היא אישה מפחידה. אפשר להתבלבל בינה לבין כלב פינצ'ר, (הפינצ'ר נראה כמו בוץ ומרגול שותה בוץ'! זה מדהים!)

גם שאר צוות השופטים קצת נהיה משעמם. (הם צפויים כמו פחית ופעם הכרתי לחם יותר אמיתי מהם)

אני יכול להמר על מיטב מכספי שההפקה קצת מתערבת בביקורות שלהם. לא הגיוני שמרגול תיהיה חמה אל כולם וגל אוחובסקי לא נחמד לאף אחד (ההפקה גם בכלל עוזרת לדן מנו והאולפן בכלל לא על אי בודד!)

הנבחרת? בינתיים נרצחים כזבובים.

   אני באמת לא חושב שיש טעם לראות אותם שוב-ושוב שרים.

 ארבעת המופלאים!... ודפנה לוסטינג.

ראויה לציון היא דפנה לוסטינג, שעקרונותיה היו פשוטים- שכוכב נולד זה חרא.

כמובן שבעד סכום כסף נכבד, שלושה מסטיקים וחוט היא תסכים גם למכור את אמא שלה.

חוץ מזה, אביב עף.

אם ליבי וישראל יעופו ואני אצטרך לראות את פרצופו העכברי של רותם כץ בגמר אני נשבע שאני אעביר לחינוכית.

כוכב נולד היא דבר שחוק שהגיע הזמן שיגיד שלום, היה נעים והיה משעשע- אבל מספיק.

אני מבין שעד העונה השמונים ושבע יהיה לכם רייטינג מעולה, אבל האיכות נהרסה.

לסגור את הבאסטה וללכת הביתה.

בכל מקרה ישכחו מכולכם ברגע שתתחיל הישרדות 2.

המדוזה, שמרגיש מאמם במיוחד היום.