על קצה המזלג

זה היה מן יום מוזר כזה. היה חם, אבל העננים היו שחורים.

היה נדמה שעומד לרדת גשם, אך היה 32 מעלות בחוץ. "כמו באירופה" אמא אמרה.

"כן היית מתה שבארץ שלנו יהיה משהו כמו באירופה." אבא צחק. "זה נכון" הוספתי.

"איפה אורלי?" אבא שוב חיפש את אחותו. "איפה היית?" אבא אמר אחרי שהוא לבסוף מצא אותה עם עוד שלוש שקיות חדשות מפוקס בייבי.

"את בחודש שביעי וכבר קנית בגדים לגיל חצי שנה?" צחקתי.

"תצחקי תצחקי אבל היה סוף עונה, אז קניתי." אורלי חייכה.

"חכי חכי עד שאסף ישמע על איך את מבזבזת את המיליונים שלו" חייכתי ואבא צחק.

"הוא בסין עכשיו, הוא לא יגלה." אורלי הייתה גאה בעצמה.

וכך עברנו 5 חנויות לפחות. זה היה נראה כמו מיליון, אבא וההגזמות שלו.

"אתן רוצות להרוג אותי? בחום הזה? בואו נלך הביתה או משהו" אבא המשיך לקטר.

"מתי בן מגיע לארץ?" אורלי שאלה.

"מי זה בן?" שאלתי.

"חבר קרוב של המשפחה" אמא ענתה לי.

"עוד שעה וחצי הוא נוחת אז כדי שנסע לשדה התעופה לקחת אותו" אבא אמר.

הגענו הביתה ושמנו את כל השקיות.

"מה קרה עכשיו?" אבא גלגל עיניים.

"אני צריכה שוקולד!" אורלי ענתה בפה מלא.

"אבל כבר גמרת לנו 3 חפיסות שלמות!" אמרתי וניסיתי לקחת ממנה את השוקולד.

"אני אישה בהריון! אז מותר לי." היא הכריזה.

"כשאת תהיה בהריון תביני אותי" היא הוסיפה.

"אל תוסיפי לה רעיונות לראש" אמא קראה מחדר השינה.

"כן, כדאי שאת ופלג תיקחו אמצעי מניעה כשאתם עושים את זה" אורלי אמרה.

"עוד לא עשינו את זה ואנחנו גם לא מתכוונים לעשות את זה בזמן הקרוב." אמרתי בכעס. כולם חופרים לי על אמצעי מניעה ועד כמה שפלג נהיה חרמן.

אז הוא חרמן, הוא נער צעיר וההורמונים משתוללים.

"הוא נער צעיר וההורמונים משתוללים בגיל כזה" אורלי אמרה.

"הוא יחכה לי. הוא הבטיח. והוא אוהב אותי." אמרתי.

"כבר עשית לו ביד, ירדת, משהו עשיתם?" אורלי הרימה גבה.

"אורלי תסיימי כבר עם השוקולד ואל תכניסי לה רעיונות לראש!" אמא צעקה מחדר השינה.

"עומד לו כשאתם מתנשקים?" אורלי צחקה.

"תשתקי כבר!" צעקנו עליה שלושתנו.

יצאנו מהבית נעלנו, וכרגיל אבא שכח את הטלפון שלו. חיכינו ליד האוטו. נכנסנו והתחלנו לסוע לכיוון נתב"ג.

היה פקק נוראי ואורלי כמו חמש דקות צורחת שיש לה צירים. אבל אלה סתם היו בעיטות של שקד. כך היא ואסף החליטו לקרוא לתינוקת.

יצאנו מהאוטו ועמדנו במעבר חצייה עד שכל המכוניות יעברו.

כבר ראינו את בן עם כל המזוודות, הוא היה נראה לי מוכר.

"זה השחקן מהסרט שאת כל כך אוהבת." אורלי אמרה בגאווה.

"זה בן ברנס?" חייכתי.

"תביאי לאורלי יד" אמא אמרה. "אוף אני כבר לא ילדה קטנה!" צעקתי עליה ועשיתי כפי שהיא אמרה.

כבר היה חושך כשהגענו לשם ומשום מה כל פנסי הרחוב שהיו מחוץ לשדה התעופה נכבו.

היה רק מן סנוור חזק של משהו. הבנתי מה זה היה אחרי שאבא נמרח על השמשה של המכונית ואמא עפה קדימה.