על קצה המזלג

"אני מצטער אך סיון ואהוד.." הרופא התחיל להגיד וישר קטעתי אותו.

"ולא יכולתם לעשות כלום!? ככה נתתם להם למות?" צעקתי עליו.

"שחר תרגעי" בן אמר ושם את היד שלו על כתפי. "אל תגיד לי תרגעי!" התעצבנתי עוד יותר.

"גברתי, אם תתני לי לסיים את המשפט תוכלי להבין." הרופא אמר בנימוס.

"המערכות שלהם עובדות אך המוח לא יכול לחלק פקודות כדי שהן יתפקדו" הרופא אמר.

"מה זה אומר?" אורלי שאלה.

"זה אומר שהם בקומה. אני מאוד מצטער, ניסינו לעשות כמיטב יכולתנו" הרופא אמר הסתובב ונכנס לתוך הדלת שהיה כתוב עליה 'הכניסה למורשים בלבד.'

"כן בטח. ניסו לעשות הכל" בעטתי בכיסא.

"אולי כדאי שנלך הביתה?" בן הציע. "את ומאיה צריכות לנוח" הוא המשיך.

"כן עדיף." אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון של מאיה.

"שחר, מה זה קומה?" מאיה שאלה בדרך למכונית, אבל לא יכולתי לענות לה.

איך אפשר להגיד לילדה בת 8 שההורים שלה הם צמחים?

"בן, מה זה קומה?" מאיה שאלה את בן בעברית אחרי שראתה שאני לא עונה לה.

"אני לא חושבת שהוא מבין עברית" הסתובבתי אחורה למושב שלה.

"קומה זה.." בן התחיל לומר. "תודה, אני חושבת שאני אמשיך מפה לבד" אמרתי.

"קומה זה כאילו אמא ואבא ישנים לתקופה מאוד מאוד ארוכה" אמרתי עם דמעות בעיניים.

"אז למה את בוכה אם הם רק ישנים?" מאיה הסתכלה עליי במבט תמים.

"כי זה אומר שנצטרך לעבור לגור בלונדון" אמרתי בכעס.

"יהיה לשתיכן מאוד כיף אצלי בבית" בן אמר בזמן שהוא מסתכל על הכביש.

"אהא. מסיבות עד 4 לפנות בוקר עם הרבה מפורסמים ולא מעט אלכוהול זה ממש כיף לילדה בת 8" אמרתי בציניות.

"מפורסמים? אתה מכיר מפורסמים? איזה?" מאיה אמרה בלהט.

"וויליאם מוסלי, סקנדר קיינס, ג'ורג'י , אנה.." בן אמר וחייך אליי.

"וואו סקנדר קיינס. זה הדבר האחרון שחסר לי עכשיו" שוב הייתי צינית.

"הגענו" בן הכריז בעודו מגלגל עיניים ועצר את המכונית.

"פאק!" צעקתי. "מה קרה?" מאיה שאלה.

"המפתחות" אמרתי. בן הוציא צרור מפתחות מהכיס.

"אורלי שלחה לי בדואר למקרה שלא תאכלו לאסוף אותי" הוא אמר. "אושר" אמרתי בציניות.

הגענו הביתה וישר רצתי לחדר שלי לגיטרה.

"כשתגדלי ותהיי לגברת
עם ניסיון שרכשת בחיים
היש סיכוי שאותי את זוכרת
היו לנו זמנים יפים

נפגשנו במסיבה, היית נהדרת
שיער גולש ועיניים תמימות
אני ניגשתי, את אמרת: לא הערב
אוהב אותך בין השורות

אם תזכרי אותי סיון
האם תקדישי לי קצת זמן
עכשיו כשאת הרחק מכאן

נפרדנו בתקווה ששוב את חוזרת
חלפה שנה, לא שמעתי ממך
השארת תמונה עם חיוך במסגרת
האם נשארתי גם אצלך

אם תזכרי אותי סיון"