Magnum opus

  לאור המלחמה האחרונה ולאור הטוקבקים והוכוחים הבלתי־פוסקים בנושא מדיניות ומה לא באינטרנט שרק הולכים ומחריפים עם הזמן, הבנתי שהגיע הזמן להסביר להרבה יותר מדי אנשים כאן מה זה שמאל.

  קודם כל, ההגדרות ”ימין” לעומת ”שמאל” הן מאוד בעיתיות. מקור ההגדרה הוא בפרלמנט הצרפתי מלפני הדחת המלך. לדברי ויקיפדיה: ”מקור המונחים ’ימין’ ו’שמאל’ הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא ’האסיפה הלאומית’, ישבו הצירים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים והז׳ירונדינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.”

  בימים אלה למונחים יש המון משמעויות בהתאם לסוגיה שאליה מחילים אותן. למשל כשמדובר בדת, השמאל בד״כ בעד נתוק הדת מהמדינה, בעוד הימין מתחלק לשני חלקים: יש מי שתומכים בשמירת צביון דתי מסורתי למדינה, ויש מי שמתנגדים להתערבות הדת במדינה ולהפך מתוך אמונה שהמדינה צריכה להתערב מה שפחות בחרויות הפרט. מכאן גם נובע (בד״כ) שימנים תומכים יותר במבנה משפחתי מערבי מודרני (בעל יותר מפרנס, אשה יותר עובד בבית, ילדים של שניהם) ושמאלנים פחות (חד־הוריים, חד־מיניים, לפעמים גם פוליאמוריים) כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, שני המחנות, תחת השמות ”מסיבת התה” (Tea Party) ו”בקתת העץ” (Log Cabin) בהתאמה, מהוים תנועות פוליטיות בתוך המפלגה הרפובליקנית בארה״ב, מה שהופך את ההצבעה לה לבעיתית מאוד (גם אצל הדמוקרטים יש בעיה דומה), אבל זה כבר נושא אחר. מעבר לכך יש גם את הנושא הכלכלי: הימין מעדיף קפיטליזם (שזה אומר פחות מסוי), השמאל מעדיף סוציאליזם (יותר מסוי, יותר שליטה של המדינה על אמצעי יצור וכו'); וכמובן, הנושא המדיני: הימין מעדיף יותר הסתגרות של כל לאום לכשעצמו, יותר דגש על הצבא, מדיניות הגירה יותר נוקשה, והשמאל בעד טשטוש הגבולות בין הלאומים השונים. תכל'ס ההגדרות האלה חסרות משמעות כמעט לחלוטין, כי אפשר למצוא אנשים שהם אנרכו־קפיטליסטים, או אנשים כמו עורכי עתון הוול סטריט ג'ורנל שמאמינים בגבולות פתוחים לצד מדיניות כלכלית קפיטליסטית, או איסלנדים (למשל) שמאמינים בהתנתקות מנאט״ו גם מטעמי התבדלות מדינית וגם מטעמים פציפיסטיים. וזה בלי להתחיל בכלל לדבר על מדיניות סוציאליסטית (לעמים עד כדי קומוניזם) שתומכות במיליטריזם וברמות כאלה ואחרות של לאומנות או התנגדות לה (בריה״מ, ישראל תחת מפא״י וכו׳).

  בארץ השיח הפוליטי סובב (או לפחות סבב עד המחאות החברתיות) סביב הנושא המדיני\בטחוני, בו ”שמאל” ו”ימין” מוגדרים בצורה מאוד פשוטה: השמאל תומך ביותר שיחות שלום ומוכן לותורים על שטחים מישראל בשביל להשיג שלום, הימין הרבה פחות (ולפעמים אפילו להפך). מעבר לזה, השמאל נותן דגש חזק בהרבה על זכויות אדם ודמוקרטיה מאשר הימיןף שנותן דגש על הזכות של לאום במדינתו לבטוי תרבותי; לכן השמאל יותר חשדן ובקורתי כלפי הקרבת זכויות אדם (חופש הבטוי, הזכות לפרטיות וכו') תמורת בטוי תרבותי לאומי (בארץ זה אומר ”חנוך לציונות”, שמוש ב”התקוה” כהמנון הלאומי וכו׳) אם לא לבדלנות אתנית (אסור על נשואין בין בני דתות שונות, אסור על אמוץ ילדים מדת אחרת אלא אם ממירים להם את הדת) וכח צבאי (שזה אומר בין היתר שהצבא מרסן את עצמו פחות כדי לתקוף יעד צבאי; שמוש בנוהל שכן הוא דוגמא אידאלית לזה).

  עכשיו כמה מלים על הכלכלה הישראלית. מדינת ישראל, כידוע לכל מי שזוכר את הבגרות בהיסטוריה, התחילה כמדינה מאוד סוציאליסטית. הסוציאליזם היה אלמנט כ״כ חזק במדיניות של מפא״י, שכשאחד מחבריה קנה לעצמו וילה מהכסף שהוא הרויח בעצמו, הוא הודח מהמפלגה. המדיניות הזו שונתה בהמשך, קודם בשנות השמונים (לפי הדוגמה של רייגן) ואח״כ בצורה משמעותית יותר כשביבי עלה לשלטון. ביבי בקר בחריפות את המדיניות הסוציאליסטית שהמדינה הוקמה עליה ואמר שזו היתה טעות חריפה מצדו של בן־גוריון. עם זאת, מה שביבי אמץ לא היה קפיטליזם: הוא מממן התנחלויות, מעביר כסף לישיבות ולעסקנים, הוא נותן הקלות מס בעקר לעשירים (תודה לזהבה גלאון ששאלה את זה בכנסת וגלתה שבמאיון העליון של החברות בקושי משלמים מס חברות, וטוב שהיא שאלה פעמים, כי שקרו לה בפעם הראשונה), ועל הדרך הוא מעלה מסים על הדלק, על מוצרי יסוד ואת המע״מ, בצורה שפוגעת בראש ובראשונה בעניים.  מה שיוצא מזה זה שהפערים הסוציו־אקונומיים בארץ הולכים וגדלים, מחירים בשמים, אבל מעבר לקו הירוק הרבה יותר זול (אפילו התפרסם טור בנושא ב”ישראל היום”, שמתנחל כתב בגאוה!), ורוב הכח הכלכלי בארץ נמצא בידים של 18 המשפחות העשירות בישראל ועוד כמה טייקונים (לפי דו״ח ה־OECD, הרכוזיות, כלומר רכוז ההון במדינה בידים מועטות, בארץ היא מהחריפות בעולם). לדידו של ביבי, המדיניות הזו נועדה לפתח בסופו של דבר את הכלכלה בארץ: העשירים מקימים עסקים כי לא לוקחים את הכסף שהם ישקיעו בעסקים, שבהם יעבדו אנשים פחות עניים ויצליחו להקים עסק משלהם, אם הם ישקיעו בעצמם (בקצור, ככה עובדת כלכלה קפיטליסטית). התמיכה ספציפית לעשירים היא כביכול כדי למנוע מהם לעזוב עם ההון העצום שלהם.

  לא נכנס לוכוח לגבי המדיניות הכלכלית הזו (בין היתר כי הוא לעולם לא יגמר, בין היתר בגלל שהוא מחולק לשתי רמות, אידאולגי לגבי הכסף לצבא ולדתיים וכלכלי\אידאולוגי לגבי ציר הקפיטליזם\סוציאליזם), הנקודה היא שהמחאה החברתית היתה נגד אותה מדיניות כלכלית, ורובה היתה בעד שנוי הכלכלה חזרה לסוציאליזם. חלק דרשו להפסיק לממן את ההתנחלויות ולהשתמש בכסף הזה לצרכים אחרים, חלק לא. הנקודה היא שבגלל הטשטוש הזה בין ההגדרות של ”ימין” ו”שמאל” (ותכל׳ס בגלל השמוש של ביבי ב־GONGO שלו ”אם תרצו” ובטוקבקיסטים חמומי מח) המחאה כולה הוגדרה כ”שמאלנית”, ולכן אבדה הרבה מהלגיטימציה שלה בעיני חלקים עצומים מהצבור הישראלי. זו רק דוגמה לכמה חשובה ההפרדה הזו.

  ועכשיו כמה מלים על השמאל המדיני. את הדעות של השמאל המדיני אני חושב שאחרי כ״כ הרבה זמן שהוא מתכתש עם הימין המדיני אין באמת טעם להסביר במה השמאל המדיני דוגל, אבל לפי כל הטוקבקים שמראים אחרת, נראה שבכל־זאת כדאי להבהיר כמה דברים. בראש ובראשונה: שמאל מדיני ישראלי הוא לא ימין מדיני ערבי. השמאל המדיני רוצה לפתור סכסוכים בדרכי שלום ומתנגד לפגיעה באזרחים, בין אם במדינה שלו ובין אם במדינות זרות, כולל מדינות אויב. תמיכה ברודנים ערבים היא לא שמאל. שמאלני שתומך ברודן ערבי עושה את זה לכל היותר כ־necessary evil, משהו שחיב להעשות כדי לא להתדרדר למלחמה שתוביל לעוד שפיכות דמים. מי מכם שבאמת נסה להתוכח עם שמאלני יודע שהשמאלנים תומכים בדבור עם גורמים מתונים וחזוקם (קרי, במקרה שלנו, לדבר עם פת״ח ולא עם חמא״ס).

  נקודה נוספת שחשוב להעלות היא שבמדינת ישראל אמור להיות חופש בטוי נרחב מאוד. תקדימים בנושא נותנים חופש בטוי מאוד נרחב גם כשזה מגיע להצגת הצבא ומוסדות המדינה באור מאוד, מאוד שלילי (”אפרים חוזר לצבא”), ומקפיד מאוד על המנעות להסתה לגזענות (”ברוך הגבר”). במקרה האחרון האסור על הסתה לגזענות עלה על השמירה על מקומה של הדת במדינה, אבל במקרה של ”תורת המלך” השקולים ככל הנראה התהפכו. כך או כך, למדינת ישראל יש תקדימים מאוד יפים לאורך ההיסטוריה שלה בנוגע להגנת חופש הבטוי. מעבר לזה, במדינת ישראל (כמו בכל מקום אחר בעולם) יש לחברי כנסת חסינות פרלמנטרית, שמעניקה להם את הזכות לעשות קצת יותר בשביל הפעילות הפוליטית שלהם. עכשיו אני אגיע לנקודה הכי חשובה כאן: לחברי הכנסת הערבים יש נטיה להשתמש בהתבטאויות מאוד פרובוקטיביות, אבל לגמרי במסגרת חופש הבטוי: אחמד טיבי דבר על זה שלערבים יש עור בצבא שיותר תואם את האדמה, כמתקפה על הטענות על זכותם של היהודים על הארץ (זה פחות גזעני ממה שזה נשמע: לאנשים באזורים חמים יותר יש עור כהה יותר בד״כ, ככה שעל הערבים רואים שהם כאן כבר כמה דורות). צריך לעצור ולחשוב רגע על מה שהם אומרים לפני ש”נכנסים” בהם. (או לפחות בחלקם.)

  לכן אני צריך להבהיר משהו מאוד חשוב: פה בארץ נראה שהתחביב הלאומי בשנים האחרונות הוא נגוח עור של חה״כ חנין זועבי. מבקרים אותה על זה שהיא היתה על המרמרה, על התבטאויות חריפות מאוד נגד צה״ל ונגד המדינה ולאחרונה גם על זה שהיא כביכול עמדה דום לזכרו של אחמד ג'עברי. צריך אפוא להבהיר כמה נקודות:

1. דבר ראשון, יש כבוש ברצועה. ישראל לא יצאה משם, ועזה עדין נדפקת מזה. מאוד.
   
2. בהשתלטות על המרמרה חילי צה״ל ירו על הספינה לפני שהם השתלטו עליה. בכדורים חיים. הרבה כדורים, בעצם, מכל מיני סוגים. הספור הזה על ”מצוידים רק באקדחי פיינטבול”? שקר. ואת ה לא אני קבעתי, את זה קבעה ועדה של האו״ם. ואל תגידו שום דבר על ועדת טירקל, הועדה ההיא היתה בדיחה. ככה שהטענה לגבי פשעי מלחמה לגיטימית לחלוטין.
3. את הנוכחות של חה״כ זועבי לא חקרו כמו שצריך. נסו, והחקירה נתקלה בקשיים ראיתיים ומשפטיים. אין לכם מושג בתכל'ס מה היא עשתה שם; מה שכן שחררו זה קטעי וידאו ערוכים ולא קשורים, כשבאחד מהם היא משמשת כמתורגמנית, כלומר עוזרת למנוע שפיכות דמים. בהתחשב בחסינות שיש לה בתור חברת כנסת ובהתחשב במדיניות הישראלית בעזה, היתה לה הזכות המלאה להיות שם, עד שיוכח אחרת.
   

  לגבי מוחמד ג׳עברי, צריך רק לומר לעצלנים שלא טרחו לבדוק מה נמצא בלינק שהבאתי שההפגנה היתה נגד פגיעה באזרחים פלסטינים ונגד הכבוש ולא לזכר ג׳עברי. מה גם שלא כתוב שהם שהיא הצטרפה לקריאות ”בדם ואש נפדך פלסטין” (כן, מדובר בפרשנות קצת בעיתית, אבל כל בית משפט הוגן בעולם יגדיר את הראיות להאשמה כזו כ”ראיות נסיבתיות”). מעבר לזה, לפי וואלה!חדשות, המשתתפים טענו בתוקף שמדובר במחאה על מבצע עמוד ענן (ובדוגמה מלבבת למופת עתונאי, אתם יכולים לראות מה כתבו בכותרת ובכותרת המשנה).

  זכרו את זה בפעם הבאה שדני גנון מוציא את עצמו כזה טמבל.

  וזו בדיוק הבעיה. מילא הטוקבקיסטים המתלהמים שככל הנראה לא זכו לשעורים נורמליים באזרחות ולא למדו לעשות fact-checking בסיסי. אבל כשאנשים שרצים לפוליטיקה מראים בורות מחפירה כזו בצורת ההתנהלות של המדינה, זה כבר נהיה מאוד מדאיג. הנה לדוגמה סרטון בו מירי רגב מדברת על הצעת חוק פשיסטית משלה, מראה בורות מזעזעת ותוקפת את חה״כ אחמד טיבי בצורה שרק מזיקה לה עוד יותר, כלומר היתה מזיקה לה אלמלא אפיו של הקהל שלה.

  נספור את הבעיות אחת־אחת:

1. ”יהודי” זו הגדרה עמומה מדי. זו יכולה להיות זהות דתית או זהות אתנית, וגם אז ההגדרות המדויקות לוטות מאוד בערפל (כך, למשל, מבחינת היהודי האורתודוקסי המאמין, היהודי הרפורמי אינו יהודי רק מעצם אמונתו הדתית).
   
2. ערבי≠מוסלמי. בלבנון חצי מהאזרחים (למיטב זכרוני) נוצרים וסוריה נמצאת תחת שלטון עלאוי, וזה בלי להתחיל בכלל לדבר על מדינות מוסלמיות שאינן דוברות ערבית. חוץ מזה שרק ב־25 מדינות (ועוד מחוז אחד באינדונזיה) האסלאם הוא דת מדינה.
3. שוב בלבול המושגים: קודם היא דברה על מדינות מוסלמיות, עכשיו היא מדברת על מדינת ”העם” היהודי.
4. מה פתאום עם צריך להשבע אמונים לעם אחר? הערבים הם ”עם צמית” של היהודים?
5. ”למה מפרשים רק את הדמוקרטית ולא את היהודית, רבונו של עולם?” מירי (u mad?), את באמת רוצה שנכנס כאן לכפיה הדתית על כל סוגיה שיש פה במדינה? או על הפרדת הרשויות שהיתה לוקה בחסר מיום הקמת המדינה, ועמיתיך מהצד הימני של המפה הפוליטית נסו להרוס עוד יותר עם הצעת החוק למנות את שופטי בג״ץ בכנסת? או את ההחלטה של ביבי לחבל בחוק יסוד: הכנסת כדי להעביר חוקים והחלטות כמעט לפי גחמה? או את איך שהמפלגות הדתיות (או אפילו זרמים דתיים בליכוד, ע״ע משה פייגלין) צוברים כח בקואליציה של רוה״מ הנוכחי? אולי כדאי להפסיק כאן, אני חושב שהנקודה ברורה.
6. אבו־מאזן והמוקטעה נמצאים בראמאללה, והפרלמנט הפלסטיני נמצא בג'נין. מדוע אפוא על טיבי ועל זועבי ללכת דוקא לעזה?
7. ”אין כאן פרוש, יש כאן עובדות”: ע״ע סעיף 5.
8. ”אויבי ישראל”: עד הסכמי השלום אתן, גם מצרים וירדן היו ”אויבי ישראל”. כאן נכנס הנושא הזה שנקרא ”חסינות פרלמנטרית”, אבל זה כבר דיון אחר.
9. ”יש חופש מחשבה, אבל אין חופש מעשה”: דוקא יש. קוראים לזה חסינות פרלמנטרית. כל עוד חה״כ זועבי (in your face Miri) לא קראה במפורש לרצח או להשמדת מדינת ישראל ולא נסתה לתקוף אף־אחד, לרבות חילי צה״ל (אלא אם מדובר בהגנה עצמית, וכדאי שנזכיר שלפי דו״ח האו״ם חילי צה״ל ירו על הספינה בכדורים חיים לפני שהם השתלטו עליה), היא לא עשתה שום דבר אסור. וכדאי שנזכיר עוד משהו: החקירה שבדקה מה בדיוק היא עשתה על המרמרה נתקלה בקשיים מאוד חריפים מבחינת ראיות והליכים, ולפי החומר המצולם ששוחרר דוקא נראה שהיא שמשה כמתורגמנית, כלומר נסתה למנוע עוד חכוכים. ובכל־זאת תשעה אנשים, אף־אחד מהם לא חיל צה״ל, מתו על הספינה. נראה לי שכדאי להפסיק עם הקטע של ”חסינות פרלמנטרית”, עושה רושם שמירי לא ממש מבינה אותו.
10. ”דבר כזה צריך להיות בכנסת? [...] הוא פשוט עוכר ישראל!” ההערה על ”יהודית ודמוקרטית” נראית עכשיו קורעת מצחוק לאור היציאה האירונית הזו, שמראה שמירי לא מבינה לא בזה ולא בזה: בנוגע ל”דמוקרטיה”, מירי ככל הנראה לא מבינה את הקונספט הזה שנקרא ”אופוזיציה”. בנוגע ליהדות, מירי שכחה מי אמר למי ”האתה זה עוכר ישראל” ובאיזה הקשר; רק כדי לחדד את זכרונכם, אחאב היה זה שאמר את זה לאליהו הנביא קצת אחרי פרשת כרם נבות הישראלי, ואליהו היה זה שאמר לאחאב שהוא עוכר הישראל האמתי. אמנם לפי הממצאים הארכאולוגיים אחאב היה מלך תותח, ותכל׳ס אליהו היה רוצח המונים שארגן רצח המוני של 850 איש בגלל האמונות הדתיות שלהם, אבל לאור ההשקפה הפוליטית\דתית של מירי, נניח שהיא מצדדת באליהו ועל כן יוצאת פוסטמה.
11. החוק הישראלי ברור מאוד בנוגע למונח ”בגידה”, שמפורט בסעיפים 97 עד 99 בחוק העונשין הישראלי, וגם לזה יש סיגים (כך, למשל, החוק על מסירת שטחים כולל סיג הנוגע להחזרת שטחים כדי להועיל למדינה). חה״כ טיבי לא עבר על אף חוק. מצחיק שדוקא מחוקקת לא יודעת את זה.
12. טיבי יצא קצת טמבל כשהוא לא הסביר את הנקודה בנאום של אבו־מאזן לגבי ”לנוצרים ולמוסלמים”. לי זה נשמע כמו נקודה שמתיחסת לאוכלוסיה הפלסטינית, אבל לא קראתי את הנאום כולו, אז אני לא יכול לומר. סה״כ הוא עשה עבודה מצוינת בהגנה על עצמו ובקריעת פי טבעת חדש למירי.
    

   טעונים דמגוגיים כאלה, שמעלים לרוב טוקבקיסטים ותועמלנים מהימין המדיני, שנואים עלי באופן מיוחד, וצריכים להיות שנואים למעשה על כולם, לרבות (ובעקר) על הימין המדיני בארץ, שחיב להתקומם נגד שרות הדוב המחליא הזה. כאן ראוי שנזכיר שהליכוד קבל 27 מנדטים בבחירות האחרונות; מירי רגב נמצאת במקום ה־27 ברשימת הליכוד. אילו רק.

  ועכשיו כמה מלים לזכותו של החמא״ס. רובם המכריע של הישראלים לא מודעים לזה שהחמא״ס התחיל בעקר כארגון צדקה ורוחה, ועד היום מעל 90% מהפעילות שלו מוקדשת לזה. חוקר החמא״ס שלומי אלדד מספר על כמה שהחמא״ס עוזר לתושבים הפלסטיניים, וכל חוקר חמא״ס מאוד מתרשם מזה. בהתחשב בזה ובהתחשב בשחיתות הידועה לשמצה של פת״ח, אפשר להבין יפה מאוד למה הפלסטינים הצביעו חמא״ס בבחירות האחרונות. הצעדים שישראל נקטה בהם תרמה לזה: הנסיגה החד־צדדית של ישראל מהרצועה הובילה את הפלסטינים להבין שבמהלכים מדיניים לא הולך להם, באנתפאדה כן. החמא״ס השתמש בזה בקמפיין הבחירות שלו. לאור כל הפרטים האלה אפשר להבין בדיוק למה הטענה ”מגיע לפלסטינים כי הם בחרו בחמא״ס” היא התנשאות אנטי־דמוקרטית במקרה הטוב ורשעות נטו במקרה הרע. שלא לדבר על זה שהצבור הישראלי בחר ברובו במפלגות ימניות, ובראשן ביבי, שההבדל היחיד בינו לבין מירי הוא הרהיטות והכח הפוליטי, בליברמן הלאומן שביבי צריך להתנער מדי פעם מהאמירות הפוליטיות הקצוניות שלו (ועדין להשאיר אותו בתפקיד שר החוץ ובסוף להתאחד עם המפלגה שלו!) וכמובן בש״ס שזכתה ב־11 מנדטים בבחירות האחרונות. (מנגד, לזכותו של ליברמן יאמר שהוא הצביע בעד נשואין אזרחיים בישראל (שכוללים נשואין חד־מיניים) אותם הציע חה״כ ניצן הורוביץ, יחד עם התבטאויות בעבר דוגמת ”ערבי שעושה שרות לאומי הוא אזרח יותר טוב ממני”. אבל בנושא הבטחוני העמדה שלו ידועה לכל.) ונעזוב את הנושא של השואה בין פעילות האצ״ל והלח״י לזו של החמא״ס (אזכיר רק את נסים גיני או פגועים שהאצ״ל בצע בזמנו, או מקרים של טרור יהודי כמו זה שהמתנחלים מודים בו בגאוה), זה לא יגמר טוב.

  ועוד מלה לגבי איראן: מתברר שבנגוד למיתוס הרווח, איראן מעולם לא אמרה שתשמיד את ישראל. מנגד, ביבי השוה בעבר את איראן לעמלק, וכולנו יודעים בדיוק מה כתוב בתורה על עמלק. ישראל אוהבת להפחיד את העולם בנוגע ליכולת גרעינית של איראן, שהכלכלה שלה קורסת בימים אלה תחת הסנקציות הבין־לאומיות, בזמן שאף־אחד לא טורח לבדוק את המתקנים הגרעיניים (ע״פ מקורות זרים) של ישראל. וכשגינטר גראס מעלה את הנקודה הזו, הוא נחשב אנטישמי ושונא ישראל. אני היחיד פה שרואה את הבעיתיות?

  וכמובן שצריך להזכיר שלא כל הערבים והמוסלמים אותו דבר. לכל מדינה ערבית\מוסלמית יש תרבות יחודית לה, בדיוק כמו למדינות אירופה השונות. לערביי ארץ ישראל יש תרבות משלהם, והם רוצים מדינה בשביל הבטוי והאוטונומיה התרבותית הזו, בדיוק כמו כל מדינה אחרת בעולם. הסכסוך עם הפלסטינים הוא לא דתי (אם כי הוא מונע באופן חלקי ע״י דת) אלא לאומי. יש מי שתופשים טרמפ על הסכסוך בשביל לקדם אסלאם רדיקלי, אבל זה לא עקר הסכסוך. לכן אפשר למצוא מוסלמים, נוצרים ויהודים שנמצאים משני צדי המתרס: עזמי בשארה הנוצרי תמך בחזבאללה, חילים ערבים מתגיסים לפעמים לצה״ל, דניאל ברנבוים ותר על אזרחותו הישראלית לטובת אזרחות פלסטינית. חוץ מזה, כשארגון או אדם מסוים ממדינה או רשות כזו או אחרת אומר משהו, צריך לעשות הבדלה בין זה לבין, טוב, כל שאר המוסלמים\ערבים. מה שערבי אחד אומר בראיון אקראי מזדמן לא מיצג את כל העולם הערבי\המוסלמי המגוון מאוד. בתור בעל אספרגר לקח לי זמן להפנים את הרעיון שלאנשים אחרים יש תודעה משלהם, ואח״כ עוד זמן כדי להפנים שלכל אדם יש תודעה נפרדת לחלוטין (ביחוד לאור התקשורת הבלתי־מלולית הנרחבת שאני עדין לא מבין לגמרי). ואם אני הצלחתי לעשות את זה בסופו של דבר, קל וחומר שנוירוטיפיקלים יצליחו. אבל בשביל זה צריך לעקוב הרבה יותר בשקדנות אחרי החדשות וללמוד קצת מי שיך לאיזה ארגון ומה האידאולוגיה של כל ארגון ומה לא. זה קשה, אני יודע, אבל בשביל לחוות דעה מנומקת כראוי חיבים לעשות את זה. עד אז עדיף להיות בשקט ולא לעשות הכללות גורפות, כי זה מטומטם, בדיוק כמו שהכללות על כל היהודים בהתאם להתבטאויות של ש״סניקים זה דבר מטומטם.

  אם כן, אני חושב שאחרי החפירה הארוכה הזו הבהרתי נקודה מאוד בסיסית: השמאל המדיני בארץ הוא לא רע. הוא לא מורכב מאנשים מטומטמים או שונאי ישראל, הוא יכול יפה מאוד להסביר את העמדות שלו. ידיד שלי שאל אותי למה שמאלנים שונאים את המדינה שלהם, ועניתי שזה לא ככה. הסברתי לו שאפשר לומר שהשמאלנים רואים בישראל מעין הורה עם הפרעות נפשיות שנוטה להתפרע, ודוקא בגלל שהם אוהבים אותו הם חיבים לשים לו גבולות ולרסן אותו. ובהתחשב בכל האמור לעיל, לשמאל המדיני במדינת ישראל אמורה להיות הזכות המלאה להתבטא ולפעול במסגרת אמונותיו.

  עכשיו לגבי הדעה הפוליטית שלי, שאני רואה שאני חיב להסביר בדחיפות, שכן אנשים לא מפסיקים לטעות בה.

  אני לא מרגיש חלק ממדינת ישראל ובטח שלא חלק מהעם היהודי. התרבות והמנטליות של שניהם זרה לי, ובמדה רבה שנואה עלי, והמדיניות בכלל בלתי־נסבלת בעיני בהרבה מקרים (אני נוטה לבטא את זה במלים חריפות מאוד, אבל זו הכונה שלי). אני חושב שהדמוקרטיה המדינה הזו הולכת ומתפוררת עם השנים, שלא לדבר על האופי המיליטריסטי, המאצ'ואיסטי, הקנאי לדת שלה שרק הולך ומחריף (הנה דוגמה מצוינת לזה). אני חושב שצה״ל הוא ארגון רע מיסודו, שכן הוא מונהג ע״י אנשים שרוצים לשמר את הכח הפוליטי שלו ואינם בוחלים בשום אמצעי לשם כך. בצה״ל, כמו במדינה באופן כללי, אפשר למצוא אנשים מצוינים, אפילו מאוד, אבל הבסיס הוא רע, ונדרשת המון עבודה כדי לתקנו, עבודה שלא נראה לי שתתבצע בזמן הקרוב. אם זה היה תלוי בי, המדינה לא היתה תומכת כלכלית בשום דת, נשואין אזרחיים וגושפנקות לפוליאמוריה היו מאושרים מיד, מדינת ישראל היתה מתנצלת בפני הפלסטינים על עולות העבר ומשיגה הסכם שלום הוגן בלי התנשאות על הפלסטינים שיתבסס על המודל של שודיה ופינלנד (בהן בכל מדינה יש מעוט עם זכויות נרחבות של המדינה השניה), התקציב הצבאי (עוד קודם להסכם השלום) היה מצומצם באופן מאוד משמעותי (כי נשבר הזין מהפרנויה) והצבא היה עובר למודל מקצועי, זכויות הדת היו מבוטלות בכל מקום בו הן מתנגשות עם זכויות אדם אחרות (למשל ברית מילה או הזכות להסתה גזענית), ישראל היתה עושה צעדים רציניים להצטרפות לאחוד האירופי... אה, וכמובן שהיתה כאן מדיניות הרבה יותר סוציאל־דמוקרטית. ותחבורה צבורית נורמלית. וחנוך גבוה חנם.

  חוץ מזה אני חושב שיהדות אורתודוקסית היא רעל. בכלל, כל גרסה של הדת היהודית שהיא לא רפורמית שמתנגדת לברית מילה היא פסולה בעיני. גם דתות אחרות שיוצאות נגד זכויות אדם, אבל היהדות האורתודוקסית באופן ספציפי פוגעת בי, ואני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה. אני לא מוכן לתת גושפנקא לדת שמטילה מום בתינוקות (במקרה הטוב, במקרה הרע מדובר בהרפס ואף במות), רודה בנשים ובהומואים ובלא יהודים ושוברת לחתיכות את הטבע האנושי בתרוצים נלוזים כאלה ואחרים. אל תגידו עכשיו שלא מדובר בכולם: בארץ יש חובה יותר חשובה להקפיד אפילו יותר על תורה ומצוות (לכן חרדים בארה״ב יכולים לשבת ליד נשים כי ”זה לא שהם בארץ הקודש”), ואמנם אנחנו עוד לא שם, אבל יום אחד עוד נגיע למצב של מדינת הלכה שמוציאה להורג מחללי שבת ומה לא. ככל שהרעל הזה יקבל סם שכנגד יותר מהר, כן ייטב, אם כי נראה לפעמים שאחרנו את המועד.

  למעשה, מי שטרח לקרוא כאן מספיק שם לב שכבר פרסמתי בעבר מניפסט על הדעות הפוליטיות שלי בשם ”מניפסט השפיות”, שדגל במדיניות הגירה נוקשה יחסית שהיום אני תומך בה הרבה פחות. מי שמכיר אותי אישית יודע שדעתי הפוליטית השתנתה עם השנים מקצה אחד למשנהו ובחזרה ולכל מקום: בכתה ד׳ הייתי לאומן, בכתה ו' שמאלן, אח״כ שוב ימני יחסית, אח״כ קומוניסט (אפילו דמינתי מצב שבו כל מדינות ערב, יחד עם ישראל, תהפוכנה למעין בריה״מ בטא; טוב, כמו שאני אומר: אומרים שמי שלא היה קומוניסט עד גיל 20, אין לו לב, ומי שנשאר קומוניסט אח״כ, אין לו שכל, אז הייתי קומוניסט בגיל 14 במשך חצי שנה ושלמתי את החוב הזה), אח״כ שמאל מתון יותר, אח״כ פחות מתון, אח״כ יותר ימני, ועכשיו שוב שמאלן. כמו כל אדם שפוי, הדעות שלי השתנו במשך השנים ככל שלמדתי והשכלתי יותר, ואין לי שום בעיה להודות שתמיד החזקתי בדעה שחשבתי שהיא נכונה והודיתי בטעות אח״כ. רק עכשיו לקראת סוף מבצע עמוד ענן, בו כל הפייסבוק שלי התמלא פרופגנדה צה״לית, חזרתי בי מהעמדה המאוד בקורתית כלפי המבצע שבה החזקתי אחרי שקראתי קצת יותר על העילה שהובילה אליו, וכתבתי שישראל הובילה את עצמה למצב שהמבצע נהיה הכרחי, אבל הוא בוצע בצורה איומה שהובילה למותם של 90 אזרחים פלסטינים (לטענת האו״ם). מלבד זאת אני לא סובל רמאות ושקרנות משום צד, ולכן פרסמתי בפייסבוק המון דוגמאות לשקרים מובהקים של הפרופגנדה הפלסטינית (למשל של הילדה הפצועה מקרית מלאכי שנאמר שהיא עזתית). אני שמאלן גאה, לא ימני פלסטיני.

  חשוב לצין אני עדין רק בן 21 ולא למדתי באונ׳ את ההיסטוריה או החוק של מדינת ישראל והערבים בא״י. סביר להניח שאשנה שוב את הדעה שלי מתישהו, ולא אהסס לעשות כן אם אמצא עובדות ברורות ומהימנות שישנו אותה. אני לא מהסס להתוכח עם אנשים שונים ממני בדעתם, כל עוד הם מתוכחים אתי בצורה אינטליגנטית, הווה אומר מתוך הבנה של כל האמור לעיל, כבוד לדעות שלי והמנעות מטעוני אד הומינם (משמע: גם אם אני הכי מכוער וחסר חיים, מה שתכל׳ס אין לכם דרך להוכיח כי א. אין לכם גישה לתמונות שלי ולחיים האישיים שלי וב. מדובר במדד סוביקטיבי לחלוטין, זה לא אומר שהפרכתם את הטענות שלי כהוא זה). כמו־כן, אין שום טעם להזמין אותי לעבור לעזה: הדיכוטומיה השגויה הזו מוציאה אתכם טפשים להחריד, שהרי כל טמבל יודע שיש עוד מדינות ושטחים בעולם. ”אם אתה כ״כ אוהב ערבים לך תגור אתם” זו טענה מטומטמת בדיוק כמו ”אם אתה כ״כ אוהב גלידה תתחתן אתהװ.

  ועוד פרט קטן שכדאי לזכור, גם לוכוחים אתי (כי אני מתעב בלבול מושגים) וגם להבנת המפה הפוליטית באזור ואת הדווחים התקשורתיים עליה: Palestine הוא השם הלועזי לאזור הגאוגרפי שנקרא בעברית ”ארץ־ישראל”. השם קים כבר מהתקופה בה היונים שלטו כאן; הם קראו לכל האזור ”פלסטינה” ע״ש הפלשתים שגרו באזור הים, שהיה הכי קרוב פיזית ליון, כמו שעמי המזרח (וביניהם היהודים) קראו להם על שם שבט האיונים. היום השם משמש באופן שגוי גם לרשות הפלסטינית בתקשורת הזרה, והבלבול הזה גורם לבעיות נוראיות בתרגום, כמו־גם לטענה האוילית ש”מעולם לא היתה כאן מדינה בשם פלסטין”: לא, אבל ערבים שגרו באזור היו כבר מזה שנים על שנים, אז אפשר להגדיר אותם כערבים ארץ־ישראליים (למרות שזה נשמע רע, כי זה נשמע כמו שם של חיה או צמח). עשינו סדר? יופי.

  טוב, מספיק חפרתי. מקוה שעשיתי את האינטרנט הישראלי קצת יותר מפוכח.

  חד יומא...