פרק 15
בפרק הקודם:
השעתיים המעיקות ניגמרו וסופסוף יכולתי להניח את הראש על השולחין ולהרדם!
וזה גם מה שעשיתי...
ניראה שמרפי החליט לשגע אותי היום...
בדיוק כשהתחלתי להרדם....
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
אורנה החליטה להיכנס לכיתה!!
למה??
מה כבר עשיתי???
וכצפוי היא ראתה שאני יושנת והחליטה לגשת להעיר אותי ב"עדינות"
"דאשה!"
שמעתי אותה צורחת וכימעט קיבלתי התקף לב
מה ששימח אותה מאוד!
"מה את רוצה?"
שאלתי אותה עדיין חצי רדומה
"תחליפי מהר את הטון שלך!"
היא איימה עלי או לפחות ניסתה
"מה את רוצה?"
שאלתי אותה בקול מתוק עד שבא להקיא
"שלא תישני בשעורים!"
הסתכלתי עליה וראיתי שעוד שניה העיניים שלה יוצאות לה מהחורים...
"לא ישנתי בשעורים!
רק עכשיו הנחתי את הראש על השולחן כי הוא כואב לי!
וגם המורה מאוד רצתה לדעת למה המחברת שלי ספוגה במים!"
אמרתי בנימה צינית..
"כשאת חוזרת לקבוצה אני רוצה לדבר איתך.."
היא אמרה והתחילה ללכת לכיוון הדלת.
"יופי שאת רוצה אני לא.."
אמרתי בשקט כדי שהיא לא תישמע
אבל כניראה שהמזל לא רצה לעזור לי באותו היום והיא שמעה
"זה לא מעניין אוי שאת לא רוצה!
ברגע שאת מגיעה לקבוצה את ניכנסת לחדר צוות ישר!
את לא עולה לחדר שלך לשים את התיק אפילו!"
היא אמרה בקול מעצבן שדרש כאפה ויצאה המכיתה
"כוס אמך יא זונה!"
אמרתי כמה שניות אחרי שהיא יצאה
והנחתי את ראשי שוב על השולחן בל הפעם לא ניסיתי להרדם רק
רציתי שהכאב ראש הזה יעבור לי כבר!
הרגשתי כאילו הוא מתפוצץ מהפנים ולוחץ מבחוץ
לא יכולתי לסבול יותר
בחיים שלי לא הרגשתי כאב כזה!
עם כל שיה שעברה הכאב התחזק והתחזק
הרגשתי איך העיניים שלי מתחילות לדמוע
"את בסדר?"
שמעתי את חן שואלת אותי
"לא.. לא ממש"
אמרתי לה וכשהמילים יצאו לי מהפה הרגשתי שכל מילה שאני אומרת
רק מכאיבה לי יותר כאילו לקחתי סכין והכנסתי אותו לתוך הראש שלי
"אולי את רוצה ללכת לאחות?"
היא שאלה אותי ושמעתי שהיא דואגת לי
הרמתי את ראשי והסתכתי עליה וניראה לי שהיא הבניה שזה 'כן'
"בואי יש לנו עוד זמן עד השעור הבא.."
היא אמרה בזמן שהיא בודקת מה השעה
כשקמתי מהכיסא הרגשתי כאילו שמישהו בא וחוצה לי את האש לשניים
זה בא בכזאת פיתאומיות שזה הכפיל את הכאב לא יכולתי לסבול אותו
וכניראה שגם הרגליים שלי לא יכלו לסבול אותו
הברכיים שלי רעדו ואני נפלתי על הבירכיים בזמן שאני כובשת את ראשי בידיי
"דאשה!"
שמעתי כמה קולות קוראים באותה השנייה
"מה קרה?"
"את בסדר?"
"מה קרה לה?"
נימשו מכל הכיוונים והרגשתי שהכאב רק גדל וגדל
שמעתי את הדופק באוזניים והרגשתי אותו בראש
הרגשתי כאילו משהו לוקח פטיש ודופק לי אותו ברקות
לפי קצב פעימות הלב שלי
הגשתי שמישהו תופס אותי בכל יד ומרים אותי על הרגליים מהריצפה
"מה קרה לה?"
"היא בסדר?"
שמעתי לחישות מכל כיוון
כשניסיתי ללכת שוב התחלתי לאבד שיווי מישקל
ועם לא היו מחזיקים אותי היתי נופלת שוב
שמעתי את הדלת ניפתחת ומי שניכנס התחיל לשאול
"מה קרה לה?"
"דאשה את בסדר?"
"מה יש לה?"
שמעתי קבוצה של אנשים ניכנסת לכיתה
לפתע מישהו הרים אותי על הידיים שלו והרגשתי איך הוא מתחיל ללכת מהר
"לאן אתה לוקח אותה?"
שמעתי משהו אומר
"לאחות לאיפה עוד?"
שמעתי אותו עונה הורדתי את הידיים מהעיניים והסתכלתי על אותו אחד
ברגעים הראשונים ראיתי את הכל מטושטש
רק אחרי כמה רגעים התחלתי לראות בסדר
וכשרציתי לראות את פניו של אותו אחד
שסוחב אותי הרגשתי כאילו שמישהו חוצה את הראש שלי לשניי שוב
הרגשתי איך אני מתחילה לרעוד ושוב התחלטי לראות מטושטש
לא יכולתי להתאפק יותר ונתתי לכמה דמעות בודדות לזלוג החוצה
שמעתי דלת ניפתחת
"מה קרה לה?"
שמעתי את קולה של האחות שלנו זיהיתי אותו עוד משנה שעברה
היתי מגיעה עליה הרבה -.-"
"אני לא יודע ניכנסתי לכיתה שלה וראיתי אותה במצב כזה ולקחתי אותה עליך"
שמעתי אותו אומר ומיתנשף ניסיתי להתרכז ולזהות מי זה
"תניח אותה פה אני אבדוק אותה"
הרגשתי איך מניחים אותי על המיטה של האחות
"אתה יכול לצאת בבקשה"
שמעתי את האחות שואלת את מי שהביא אותי
"אני יכול לחכות לה במיסדרון?"
שמעתי אותו שואל בקול דואג
"אה.. כן.. ניראה לי אני אצתרך את העזרה שלך.."
שמעתי איך הדלת נינעלת את האחות ניגשת עלי
______________________________________________________________
אין לי כח להמשיך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rockci
