חיים אנשים ומה שביניהם

אווף..

כואבת לי הבטן ~.~

ואני מקיאה איזה כל שתי דקות :O

איכס..

זה מגעיל..

וגם הטעם שנישאר בפה..

פיכס..

טפוי..

אז הנה הפרק ה-5

מקווה שתהנו :]

פרק 5 :

בפרק הקודם:

"טוב אני יוצא לך מהחדר אבל שתדעי...

חברה שלי באה עוד 5 דקות..

אני לא רוצה שתעשי לה פה סצנות...

את יודעת שאני לא מאמין לך בנוגע לזה.."

הוא מאר ברצינות

"כן כן..

תודה על האמון בי..

יאללה ביי!!"

אמרתי וסגרתי לו את הדלת בפרצוף

'איזה יופי!

הוא עדיין מאמין לזנזונת הזאת!'

בדיוק כשסימתי את המחשבה הזאת שמעתי שהדלת נפתחה

ו.....

-

וכמה צפוי..

שמעתי את הקול שלה..

אה!!!

קוראים לה ג'ני..

או ככה זה בקיצור..

אפ' פעם לא שמעתי את השם המלא שלה

היא היתה נמוכה ממני במצח

עיניים חומות דבש ושיער שחור צבוע...

היא היתה רזה והיה לה יופי של גוף

למרות שאני לא אוהבת אותה אי אפשר שלא

להגיד שאין לה גוף ><"

"מאמי שלי!!! מואה!

איך היתגעגעתי"
שמעתי אותה אומרת בקול הפקאצתי שלה

'באאחס!!
ניראה לי אני הולכת להקיא!'

"ראינו אחד את השני לפני כמה דקות.."

"אבל אני בכל זאת התגעגעתי"

היא ענת לו ושמעו את הנשיקה שהיא הדביקה

לו..

אחרי כמה שניות של פוצי מוצי נמאס

לי ויצאתי מהחדר לכיוון המטבח.

הם היו כבר בחדר של בני

פתחתי את המקרר והוצאתי מיץ תפוזים

ניערתי אותו כדי ליבדוק כמה עוד נשאר

ממנו והתחלתי למזוג לי לתוך כוס

מזגתי עד הטיפה האחרונה של המיץ

זה מילא לי כוס אחת בדיוק עד הסוף

זרקתי את הקרטון לפח

ולקחתי שלוק ראשון

התחלתי ללכת לכיוון החדר שלי כשפתאום

"אההההההה!!!
די אני ר.. רגי..

רגישה !!

דיי!! תפסיק לדגדג!

אההה!!!"

מרוב שניבהלתי מהצרחה הכוס החליקה לי מהיד

והיתנפצה בקול על הריצפה

והשאירה לי שריטה עמוקה וארוכה

על כף הדגל היחפה שלי

"שיט!"

צעקתי מיתעפקת שלא לצרוח מכאב..

זה יותר שרף אבל בכל זאת...

התחלתי כבר לאסוף את החתיכות

הגדולות של הכוס המנופצת

לתוך היד שלי כשהם יצאו בריצה מהחדר של בני

"מה קרה?"

בני שאל כולו עם שער פרוע

"כשהיא..

צרחה אז ניבהלתי ןהכוס היתה קצת רטובה

והיא החליקה לי מהיד.."

אמרתי והראתי את החתיכות שאספתי

ג'ני הצביעה על הרגל שלי וגימגמה

"א.. את.. נ.. נחתכת..

את.. מ.. מד.. מדממת.."

היא הטחילה להלבין

בני הסתכל על הרגל שלי וגם החוויר קצת

לא הבנתי מה כל הקטע כולה טיפונת דם

אבל כשהיסתכלתי על הרגל שלי

ראיתי שאני עומדת בשלולית ענקית של דם עם מיץ

תפוזים ושאניממשיכה לדמם

כשהיסתכלתי יותר קרוב ראיתי

ולתוך הרגל ניכנסה לי חתיכה גדולה

של זכוכית

בני תפס אותי והרים אותי כמו כלה

והניח אותי על אחת הספות

"ג'ני לכי תביאי איזה סמרטוט לריצפה

ותזהרי מהזכיכיות.."

הוא אמר בזמן שהוא טס לארון תרופות וחזר עם תחבושת

ופינצטה וחומר חיתוי

"זה הולך לשרוף קצת הרבה.."

הוא אמר והיסתכל עלי במבט דואג

הוא הוציא את חתיכת הזכוכית במהירות עם הפינצטה

ואחרי זה חיטה עם החומר חיטוי

'אה!!!!!!!!!!!!

זה שורף!!!
איאיאיא

אחאחאחא!!!'

חשבתי לעצמי וניסיתי לא להוציא הגה מהפה

רק האדמתי ועצרתי את הנשימה

"זהו.. הכל בסדר עכשיו...

רק תזהרי על הרגל.."

כשהסתכלתי על הרגל היא היתה כבר חבושה

"תודה.."

אמרתי בשקט כימעט בלי קול

זאת היתה הפעם הראשונה זה כבר

שנים שבני דאג לי ככה

והיה לו באמת אכפת ממני

הרגשתי לא בנוח וניסיתי לקום

"לא..!
תשארי על הספה..

את לא רוצה לפתו את הפצע..!"

"טוב בסדר.."

הסתכלתי עליו במבט כנוע..

ג'ני סימה לנגב את הבלגאן של המיץ

והדם והרימה את כל הזכוכיות

וניגשה עלינו

"אמנ.. זהו.. הכל נקי..

מקווה שתהיה בסדר"

היא אמרה לי בחיוך

חיכתי עליה חזרה רק מתוך תודה שהיא ניקתה את הבלאגן..

"טוב.. ניראה לי אני הולכת..

ניתראה מחר"

עכשיו היא פנתהלבני ונישקה אותו על השפתיים

ויצאה מהבית.

את שני המישפטים האחרונים היא לא אמרה בקול פאקצתי

זה היה די שוק בשבילי..

חשבתי שזה הקול הטיבעי שלה

[הקול הפאקצתי..]

"טוב אני הולך לחדר שלי..

אני ישאיר אותך פה לנוח עם הטלויזיה"

הוא זרק לי את השלט והתחיל לצאת מהסלון

"אהה..

ועם את צריכה משהו..

את יודעת איך קוראים לי :]"

והוא המשיך ללכת

"תודה.."

הפעם אמרתי את זה בקול קצת יותר חזק

ושמעתי שהוא עצר לשניה ורק אחרי זה המשיך ללכת..

זהו!!!

אין לי בנתיים המשך :]

יאלה תגיבו :]]]