חיים אנשים ומה שביניהם

עם לא אח שלי שהעיר אותי

דרך הטלפון היתי מעלה פרק קצר יותר

ובשעה מאוחרת יותר ><"

אז הינה פרק 10

ארוך המיוחד :]

מקווה שתוהבו 3>

פרק 10 :

בפרק בקודם:

"כיבוי אורות!!"

שמענו קריאה במיסדרון

התחלתי להחליף בגדים

ולבשתי פיג'מה של דובוני אכפת-לי שאמא שלי

קנתה ל :]

זה כזה חמוווד ><

חוחוחו

הסתרקתי והלכתי למקלחות כדי לצחצח שיניים

ניכנסתי ושמעתי..

*******************************************************************

משהי מקיאה בשרותים 0.0

התקרבתי בצעדים שקטים וראיתי

את אחת דלתות התאים פתוחה למחצה

וראיתי משהיא עומדת רוקנת מעל האסלה

כשהיא לבושה בחולצה גדולה

ומכנסון קצר הקרבתי עוד כדי לראות מי זאת

ושערה הג'ינג'י של אור ניגלה לפני

אור היתה הילדה הכי אמינה שראיתי בחיים שלי

היא אף פעם לא שיקרה

ותמיד שאלתי אותה איך היא יכלה

היא רק אמרה שהיא לא משקרת

היא פשוט עונה על השאלה בעקיף

היא היתה בגובה שלי שערה הג'ינג'י החלק

הגיע לה עד לקצת אחרי הכתפיים

היה בו דירוג קל אבל כמעט תמיד

הוא היה אסוף בקוקו גבוה

עיניה היו בצבע ירוק עז

ופניה היו מכוסים באלפי נמשים.

כשפגשתי אותה לראשונה הבנתי

למה קוראים לה אור..

לכל מקום שהלכה אנשים התחילו לשמוח

כאילו היתה סביבה הילת אור ושימחה.

התקרבתי עוד קצת ועמדתי מול התא

דפקתי דפיקה חלושה על דלת התא

ושאלתי אותה

"אור? מה קרה?"

היא היזדקפה כשבידה חתיכת נייר איתה היא

ניגבה את שולי פייה

עור פניה היה לבן כסיד

וגרם לשערה הג'ינג'י להראות אדום

ולנמשיה להראות כנקודות אדומות.

"לפני שעליתי לאוטובס..."

היא התחילה להסביר באיטיות

והבנתי לאן היא חוטרת

"אכלתי.. ולא היו מקומות פנוים

רק מושב אחד בסוף.."

היא אמרה ופניה החלו לקבל גוון ירקרק

וזה הדאיג אותי יותר

"מתי התחלת להרגיש בחילה?"

שאלתי אותה מנסה לברר כמה זמן היא סובלת

"בערך באמצע הנסיעה..

אחרי שהגעתי לפנימיה חשבתי שזה יעבור לי.."

היא אמרה ונישאנה על קיר התא

"אבל זה רק החמיר..

מיקה הביאה לי מים לישתות אבל זה רק

גרם לי ליותר בחילה

היא אמרה שאני צריכה ללכת לנסות להקיא

וזה מה שעשיתי

רק שעכשיו אני לא יכולה להפסיק..."

היא אמרה והיסתובבה במהירות לכיוון האסלה

ושוב נימעו קולות ההקאה והידהדו בראשי

"את רוצה שאני אבקש מגד שיתקשר לאוסנת או לרותי?"

אור נעמדה מנסה ליצב את מישקלה מרגל לרגל

והינהנה קלות

מיד אחרי שראיתי את ההינהון

התחלתי לרוץ

למטה במורד המדרגות

גד ישב בחוץ על אחד הספסלים

לפני שהספיק לפתוח את פיו אמרתי לו במהירות

"אור.. מקיאה בשרותים..

היא לא יוכלה.. להפסיק..

תתקשר לאוסנת או לרותי.."

אמרתי לו מיתנשפת קלות מרוץ הלחץ

והירידה המהירה במדרגות

הוא הסתכל עלי בזמן שהוציא את הנייד שלו

וחייג מספר כלשהו

קירב את המכשיר לאוזנו ושאל אותי

"איפה היא?"

"בשרותים"

עניתי בקרירות

"הלו? אוסנת?

זה גד..

יש לי פה ילדה מקיאה..

תגיעי לקבוצת פישתן"

'פישתן..

חח..

לא יכלו למצוא לנו שם קצת יותר נומאלי??

קבוצת ט' הם בכלל קבוצת כלנית ><

חוחוחו

איך הם נידפקו..

הכל בגלל המדריכם המטומטמים האלה'

חשבתי לעצמי

תוך מספר שניות הגיעה אוסנת מתנשפת

"איפה הילדה?"

היא שאלה בקול מודאג

"בואי אחרי.."

אמרתי לה והתחלתי לעלות במדרגות לכיוון השרותים

ואוסנת אחרי וגד מיזדחל באי רצון מובלט אחירה

אור כבר היתה כימעט כולה ירוקה

כשאוסנת ציוותה עליה לשבת על אחד

הכיורים כדי שתוכל ליבדוק אותה

אור ציתה ונתנה לאוסנת לחפש אצלה את מקור

הבעיה.. אחרי כמה דקות

אוסנת פתחה את התיק שהביאה איתה

והוציאה משם כמה כדורים ונתנה אותם לאור

"זה פחם..

תשתי את זה..

כן אני יודעת שזה נישמע לך מוזר אבל

זה פחם מיוחד שעוזר נגד כאבי בטן.."

אוסנת אמרה במהירות כשראתה

את מטבה המפקפק של אור

אור הכניסה את כל הכדורים לפה כמו שאוסנת ציוותה

עליה ושתתה אותם עם כוס מים שהבאתי לה במהירות.

הצבע התחיל לחזור סוף סוף לפניה

אוסנת הלכה לכיוון היצאיה

והסתכלה במבט מזלזל בגד

אוסנת ורותי היו האחיות של הפנימיה

להן לשם שינוי באמת היה אכפת מהתלמידים

הן דמו אחת לשניה למרות שלראשונה הכירו כשהגיעו לעבוד פה

לשתיהן היה שער שחור מקורזל שהיה

אסוף בקוקו מאולתר בדרך כלל

שתיהן היו קצת נמוכות ושמנמנות

רותי היתה גבוהה יותר מאוסנת ב5 ס"מ עם לא פחות

גד הלך כבר

ורק אני ואור נישארנו בחדר המלתחות

"לא באת לצחצח שיניים?"

היא שאלה אותי במבט חולמני

"ממ?"

לא הבנתי על מה היא מדברת

אחרי כמה שניות היא הצביעה על היד שלי

שבה החזרתי מברשת ומישחת שיניים

הסמקתי קלות ואמרתי

"אה..

ואללה...

עם כל הסיפור שלך כבר שכחתי.."

היא הסמיקה קלות

התחלתי לצחצח שיניים בזמן שהיא יושבת לה בנחת על

הכיור ומיסתכלת עלי

לבסוף כשסימתי לצחצח שנים היא אמרה לי

"תודה שדאגת לי ככה.."

היא הוסיפה חיוך מבויש

"מה?

את חברה שלי ברור שאני אדאג לך..

למה את כל כך מופתעת?"

שאלתי אותה במבט מבולבל

היא ציחקקה וענתה לי

"כי חשבתי שהתרחקנו בחופש..

לא היתי הרבה על המחשב כי היתי אצל דודים שלי

הם גרים באזור כפרי ואין שם קליטה טובה לכלום!

חח

וחשבתי שכבר שכחת ממני.."

את המישפט האחרון היא אמרה במבוכה גלויה

זקרתי עליה את משחת השיניים שלי וגרמתי לה לצפוץ

בבהלה

"מה זה היה?"

היא שאלה אותי כשכולה בשוק

"מה ניראה לך??

איך אני יכולה לשכוח אותך יא טיפשה!"

אמרתי לה והיתקרבתי להרים את מישחת השיניים

בסוף נעמדתי מולה פורסת את שתי ידי לחיבוק

התחבקנו וצחקנו על מה שקרה לפני מספר רגעים..

"טוב ניראה לי אני פורשת למיטה.."

אמרתי בקול ישנוני

"או שאני לא אתעורר מחר.."

"לילה טוב פסיכופטית"

היא אמרה לי ונשקה לי על הלחי

"לילה טוב טיפשה שלי"

והחזרתי לה נשיקה

כבר עמדתי מול דלת החדר שלי כשהרגשתי משהו

מזדחל לי על הרגל היסתכלתי לראות מזה וראיתי

שזה נדל ענקי שטיפס לי על כף הרגל

הרגשתי איך אני מחווירה וקפאתי לרגע

אחרי שתי שניות על שקט הנפתי את הרגל שלי

גבוהה באוויר מעיפה ממני את הנדל

בצעקה מחרישת אוזניים

"אהההההההה!!!

אמא!!

אבא!!

נדל נדל ענקי!!"

צעקתי בלי לחשוב יותר מדי לפתע

מכל חדר יצאו ראשים לראות מה מתרחש

כמה בנות התחילו לצעוק

"אהה!! אמאלה!!"

חן שפתחה את הדלת ניבהלה לראות אותי עומדת מולה

"מה קרה?!"

היא שאלה אותי לא מבינה

"ה.. הנדל.. טיפס... עלי.."

אמרתי ועברה בי צמרמורת לא נעימה

חן הלבינה ושאלה

"הוא היה ארסי? הוא עקץ אותך?"

"אני לא יודעת עם הוא ארסי אבל הוא לא עקץ

אותי.. אחרי כמה שניות שהבנתי שהוא מתפס עלי הרמתי

את הרגל כמו בלרינה והעפתי אותו לקיבינימאט..

עניתי לה ולא רציתי להזכר בתחושה שלו מזדחל לי על הרגל

תוך כמה דקות הגיעו גם בנים לקומה העליונה

ושאלו על מה כל הרעש

חלק מהבנות הסבירו להם שיש נדל

ראיתי בין הבנים את אלכס ויבגני

שנירעו ישנונים במיוחד

הם ניגשו אלי ואל חן ושאלו מה קרה

חן הסבירה להם בקצרה

ויבגני אמר

"אמא'לה!"

"אבא'לה!"

אמר אלכס מיד אחריו

גד עלה לקומה מנסה להרגיע את כולם

כשבידו הוא מחזיק חומר ריסוס כלשהו

ובידו השניה מחזיק צנצנת גדולה מזכוכית

"כולם להכנס לחדר ולאטום את הדלת במגבת או

כל דבר אחר שהנדל לא יכנס פנימה!"

הוא הודיע בקול רועם וכולם ציתו

הבנים ירדו למטה וכל הבנות נכנסו

ולחדרים, חן לקחה מסל הכביסה שלה מגבת מלוכלכת

'מתי היא הספיקה ללכלך אותה?'

חשבתי לעצמי בזמן שחן אטמה את הדלת

"את יודעת שהנדל עלה עלי פה ליד החדר.."

אמרתי לה בקול מודאג

לפני שהיא הספיקה להגיד משהו

קולו של גד בקע מחוץ לדלת

"זהו! תפסתי אותו על דאגה!

לכו לישון! לילה טוב!"

הוא הודיע ושמעו את צעדיו במיסדרון

"או.. ברוך ה'" חן אמרה ונישכבה במיטתה

"לילה טוב יפיופה"

היא אמרה לי

"לילה טוב אישתי"

צחקתי וקברתי את ראשי בין הכריות הרבות שהיו

על המיטה שלי ונירדמתי תוך כמה שניות ספורות

++++++++++++++++++++++++++

בוקר

6:00

+++++++++++++++++++++++++++

עמדתי מול נער אלמוני

עם שער שחור כפחם

שהביט בעניים שלי

העיניים שלו היו בצבע אפור כהה

בחיים שלי לא ראיתי עיניים כאלה

'טרטרטרטרטרטרטר'

עמדנו מחובקים באמצע שומקום

'טרטרטרטרטרטרטר'

שמעתי מרחוק קול טורדני

הושטתי יד מיששתי בעדינות משהו

תפסתי חפץ שרטט וזרקתי אותו לכיוון לא ידע

הרעש נחלש אבל לא ניפסק

התקרבנו..

המשכנו להביט בעניים של אחד השניה

'טטרטרטרטרטרטרטר'

נשמע שוב הרעש המעצבן

התקרבנו יותר

ושפתינו היו בדיוק במרחק אפסי

מלהרגיש אחת את השני

הושטתי שוב יד וניסיתי למצוא

את החפץ שהשמיע את הרעש המעצבן

הרגשתי את החפץ ניסיתי לתפוס אותו

 ואז פתאום הוא נעלם

הוצאתי את הראש שלי שהיה חפור מתחת לכל

הכריות

גיליתי את עצמי שוכבת בתוך מטתי.

לא ראיתי שום נער אלמוני עם שער שחור ועיניים אפורות

הרגשתי עיצבון קל וסרקתי את החדר

ראיתי את אחד השעונים המעוררים מרוסק האמצע החר

לא יחסתי לזה יחס מיוחד

'טרטרטרטרטר'

הסתכלתי ליד המיטה שלי

ועל הריצפה היה מונח השעון המעורר המעצבן

שהעיר אותי מהחלום

לקחתי אותו וזרקתי אותו בהסח דעת והטירטור שלו ניפסק

קברתי את ראשי שוב בין כל הכריות מנסה לחזור לחלום

הרגשתי משהו מושך אותי

נפלתי על הריצפה

פתחתי חצי עין וראיתי את פרצופה של חן

"בוקר אור יפיופה ישנונה שכמותך!"

"אמנ...

חן יא זבל עזבי אותי תני לי לישון"

גיליתי את עצמי על השטיח מצאתי את הפוף תוך

כדי מישוש השטיח הנחתי אותו מתחת לראש

וניסיתי לחזור לישון

"טוב את ביקשת את זה.."

היא אמרה בקול מצטער

לא התיחסתי עליה וניסיתי להרדם בתוך הפוף

שמעתי אותה במעומעם מדברת עם משהו

אחרי כמה דקות הרגשתי שני גופים כבדים קופצים עלי

ומתחילים לטלטל אותי

"סעמק ערס!"

צעקתי ופתחתי חצי עין לראות מי מתעלל בי

אלה היו יבגני ואלכס שניראו ערניים לגמרי

הם עדיין היו לבושיים בפיג'מות שלהם

וצעקו לי

"בוווקר טוב נסיכה נירדמת!!"

"זה אמור להיות יפיפיה נירדמת..

ובגלל שאני מכוערת אז זה לא עוזר.."

אמרתי בקול חולמני עדיין חצי ישנה

הם העמידו אותי על הרגליים

ויצאו מהר מהחדר

"מה זה היה?"

שאלתי עדיין לא מעכלת את מה שקרה הרגע

"חח הזמנתי השכמת אקספרס..

אנחנו נאחר בגללך"

חן אמרה וצחקה למראה המטופש שלי

ניגשתי למראה והיסתכלתי בנערה שהחזירה לי מבט

על פניה היו סימני כרית עינייה עדין חצי עצומות

שער פרוע ובגדיה מקומטים

"מי זאת המכוערת הזאתי?"

שאלתי את חן ברצינות..

"קישתא צאי מהחדר שלי!"

צעקתי על ההשתקפות שלי כשאני מנסה להתעורר

"נו??! צאי יא יצור!!"

אחרי זה היתמתחתי והיסתכלתי שוב במראה ראיתי שהיא עושה

כל מה שאני עושה

התקרבתי וראיתי שזאת המראה

ואמרתי

"אופס..

אז אני היתי המכוערת הזאת מה?"

חן התחילה להיתפקע מצחוק

ניגשתי לארון שלי זורקת עליה את אחת חגורות הניטים שלי

"שיואו! משוגעת! כמעט הרגת אותי!"

"זאת היתה המטרה שלי"

עניתי לה בחיוך מרושע

"יא זבל!"

היא סיננה לעברי בזמן שהיא צוחקת

"מה השעה?"

שאלתי אותה בזמן שאני מחפשת את המגבת הקטנה שלי

כשהידיים שלי תפוסות במיברשת ומישחת שיניים

וסבון פנים

"אמנ.. שש ורבע.."

היא ענתה לי בפשטות

טוב אני אחזור עוד איזה חמש, עשר דקות

אמרתי לה ויצאתי לכיוון השרותים

הלכתי לכיור פנוי הפעלתי את זרם  המים והתחלתי לצחצח שיניים

עם מיקה לא היתה ניכנסת לשרותים ואומרת לי בוקר טוב

ניראה לי היתי נירדמת בזמן ציחצוח השיניים

מיקה היתה שמנמוכה חמודה :]

היא היתה מלאה קצת ונמוכה יחסית

עינייה היו חומות בהירות ושערה שטני זהוב

היא לבשה חולצת בצפר אדומה וטיץ שחור

עם נעליי בובה אדומות עם נקודות שחורות

סימתי לצחצח שיניים ולשטף פנים

למרות שסיבנתי את הפרצוף שלי ושטפתי אותו

במיים קרים נישארתי ישנונית..

לא עוזר לי לישטף פנים אני עושה את זה בגלל

שאמא שלי תמיד היתה אומרת לי וזה הפך להרגל

חזרתי לחדר וראיתי את חן בודקת שהיא לא שכחה כלום

"באמת תודה שניזכרת שאני מחכה לך!"

"מה כמה זמן היתי שם?"

שאלתי אותה ורואה את מבטה הכעוס במעט

"איזה 25 דקות.."

"שיאו כניראה באמת נירדמתי ><" "

"חח יא ישנונה שכמותך"

היא אמרה לי וצחקה

הוצאתי מהארון המסודר להפליא

[מה שלא רגיל.. בדר"כ הוא מבולגן ברמות

אבל אני תמיד מוצאת את מה שאני צריכה במהירות]

חולצת בצפר צמודה בצבע שחור

לבשתי אותה במהירות וחיפשתי לעצמי מכנס

בסוף הוצאתי ג'ינס סקיני שחור וניסיתי להיכנס לתוכו בערך 20 דקות

הוא היה קצת [הרבה] קטן עלי   -.-""

אחרי שסגרתי אותו לבשתי את חגורת הניטים שכימעט הרגה

את חן רק כדי שיראה יפה :]

לבשתי ואנס בומביסטיות בצבע שחור עם קישוקים אדומים בצד

ריססתי על עצמי דורדוראנט והתזתי קצת מהבושם החדש שלי

נותנת לעצמי להיתמכר לריח הנעים

החלפתי את הסייד ליפ לעגיל נקודה כדי שאורנה לא תגיד לי להוריד אותו

ואת עגיל הטבעת הכנסתי לכיס האחורי בג'ינס

הסתרקתי מהר ודאגתי שהפוני יסתיר את העגיל בגבה

והשארתי את השער פזור כמו תמיד

"העיפרון השחור שלך אצלך בתיק..דאגתי לך כבר"

חן אמרה בחיוך

"וגם הפוצ'י"

היא צחקה

כשראתה שאני מחפשת את הפלאפון שלי

קראתי לו פוצ'י מרוב שעמום בשעור ביולוגיה ><

יצאנו מהחדר בודקות שהוא נינעל מהטריקה

והתחלנו לרדת ראינו את יגבני מחכה לאלכס ולנו

היתקרבנו עליו והוא אמר

"השמן לא מוצא את האמפי שלו.."

אחרי כחמש דקות ראינו את אלכס מגיע

והלכנו כולנו לחדר אוכל..

מה שמעצבן אותי זה

שהחדר אוכל הכי למטה

הבצפר הכי למעלה -.-'''

והקבוצה שלנו בניהם יותר קרובה לבצפר

אז אנחנו יורדים ואז עולים עליה ענקית

לא יכולו לשים את הקבוצה שלנו הכי למטה או את בצפר הכי למטה?

או הכי טוב את כולם באותו מקום!

בזמן שהלכנו לחדר אוכל הקשבתי לשיחה שלהם בחצי אוזן

חשבתי למה הנער האלמוני כל כך מדאיג אותי

הוא ניראה לי מוכר מאוד..

רק לא ידעתי מאיפה..

בהתחלה חשבתי אולי הוא מזכיר את יאן

אבל אחרי השוואה קצרה פסלתי את האפשרות הזאת

הנער האלמוני היה ללא עגילים ניראים לעין

וגם השער שלו היה שחור פחם

ולא שחור לילה כמו של יאן..

והעיניים של יאן הן בצבע כחול עמוק כהה

ולא אפור כהה..

ניסיתי לחשוב על כל הבחורים עם שער שחור

שראיתי בחיים שלי אבל

לא מצאתי תיאום..

לא הבנתי למה זה מטריד אותי

וניסיתי להשתלב בשיחה שאלכס ניהל בקולי קולות עם יבגני וחן

מתווכח איתם על משהו

"לא!!! דאשה תגידי להם!!"

"מה להגיד להם?"

שאלתי משועשעת למראה של אלכס שניראה אובד עצות

כאילו אמרו לו שהוא חייב למצוא פיתרון לבעית הרעב העולמי

השער שלו היה פרוע לגמרי והעיניים שלו אימו לצאת מהחורים שלהן XP

הוא נופף עם ידיו לחוזקה לכיוונים שונים

מזכיר לה את החיקוי של הציפורים המנקרות..

לילה קודם..

"שבאוקינוס ההודי טבעו מיליוני הודים! ובגלל זה קוראים לו 'האוקינוס ההודי'!"

צחקתי למשמע ההסבר של אלכס ואז לפני שהספקתי להגיד משהו

יבגני אמר

"יא אידיוט קוראים לו 'האוקיונוס ההודי' כי הוא גובל עם הודו!"

"הוא גובל גם עם מדיבות אחרות!! אני אומר לשניכם זה בגלל שטבעו שם מלא הודים!"

אלכס ניראה כאילו שעוד שניה הוא הולך להיתפוצץ

"אני מסכימה עם אלכס"

אמרתי בחיוך יבגני וחן כימעט היתעלפו

"עוד משוגעת" אמרה חן בציקצוק לשון

צחקתי ועברתי לעמוד ליד אלכס

"בוא הנה..

אנחנו צריכים להשער ביחד לפני שהם ינסו לעשות

לשננו שטיפת מוח ולהכניס איזה זבל

לראש בגאוגרפיה.. הם יגרמו לנו להכשל במיבחנים"

אמרתי בחצי קול רציני ובחצי צחוק וחיבקתי אותו ביד אחת

"צודקת.."

אמר לי אלכס בקול סמוי וגרם לכולם לצחוק

כולם לקחו מגשים חוץ ממני

לא היה לי תאבון לקחתי לעצמי מלפפון קר והיתישבתי

עם כולם אחרי כמה דקות התישבו בשולחן לידנו

לימור ולירון שתי הפוזאיסתיות של הקבוצה

לימור היתה עם שער בלונדיני כהה מתולתל על לאזור המותניים

ועיניים חומות בהירות ועור שזוף

ולירון היתה שונה ממנה במראה החיצוני

היא היתה בעלת שיער שחור חלק קצר עד לכתפיים

עם עיניין ירוקות כהות

ולא ניראו עליה סימני שיזוף

"דאשה.. ליאנה היתקשרה אלי ואמרה

שהשעור הראשון היה ביום שישי בשעה אחד וחצי"

אמרה לי לימור

"באמת? למה היא לא היתקשרה אלי?"

שאלתי אותה בקול חושד

"היא התקשרה רק לא ענית לה..

אמרתי לה שאת יושנת כמו דב בתרדמת חורף"

היא חיכה וגם אני..

זה היה נכון...

אני ולימור בד"כ אנחנו לא מיסתדרות

אבל כשאנחנו מדברות על החוג

ריקודים סלוניים אנחנו מיסתדרות

די טוב..

"טוב תודה :]"

עניתי לה בחצי חיוך והיא הלכה אל לירון

שכבר התחילה לאכול

"נו יופי.."

אמרתי בקול מסכן

"מה חרה?"שאלה חן בזמן היא מנסה לבלוע כף

קרונפלקס שהוציאה מהפה שלה לפני רגע

"עד יום שישי יש את כל השבוע!

טוב אני אנסה להרשם לחוג ברייקדאנס וריקודי רחוב..

אני כל שנה מנסה להרשם אבל אני תמיד מפספסת את הרשימה...

זה היה בימים שונים אז זה יסתדר"

אמרתי וחיכתי חיוך מאולץ..

הרגשתי שהחיוך הזה גוזל ממני כימעט את כל הכח שהיה לי

לא הבנתי את זה חשבתי שזה עדיין ההשפעה של השינה שלי...

"תגידי את בסדר?"

יבגני שאל אותי בזמן שהניח את ידו על מצחי

כדי לבדוק את החום שלי

"אני בסדר..באמת"

הוספתי כשראיתי את מבטו המפקפק

קירסמתי את מה שנשאר מהמלפפון

והיסתכלתי מחכה שהשמנים יסימו לאכול

הם הלכו לפנות את המגשים ואני חיכיתי להם ליד

חדר מהדיח

"תגידי.. איפה התיק  שלך?"

חן שאלה אותי

הסתכלתי וראיתי ששכחתי את התיק

"לכו אני כבר יעקוף אותכם.."

אמרתי להם בזמן שאני חוזרת לשולחן שישבנו

מחפשת על הכיסא שישבתי לידו ומיסביבו

אפילו מתחת לשאר הכיסאות

שמעתי את לירון שואלת אותי מה קרה

"השארתי את התיק שלי פה ואני לא מוצאת אותו עכשיו..

ראיתן אותו אולי?"

שאלתי בתיקווה

"זה היה תיק צד שחור כזה עם המון סיכות?"

לימור שאלה

"כן!"

עניתי במהירות מרגישה סוג של הקלה

"איזה בחור חדש עם שער שחור שאל עם זה שלך..

היה שם רשום על אחת הסיכות את השם שלך.."

היא שתקה לרגע לוקחת לגימה מכוס התה שלה והמשיכה

"לא הבנו מאיפה הוא מכיר אותך אבל אמרנו לו שכניראה כן..

כי זה היה כזה סיגנון שלך וכל זה..

אחרי זה הוא שאל איפה זה י'2 הסברנו לו הוא אמר תודה ויצא מהיציאה השניה"

סימה לימור והצביע עם אגודלה ואחור שם התגלה גרם מדרגות קצר

ובסופו דלת

"איך הוא ניראה?"

שאלתי אותן אחרי כמה שניות של הירהור

"אה... היה לו שער שחור..

אהה..

עיניים בצבע תכלת או כחול ניראה לי

לא שמתי לב... והוא ניראה שנה מאלינו.."

היא סימה בפשטות..

"תנסי להיזכר עם זה כחול או תכלת זה באמת חשוב.."

אחרי כמה שניות היא הנידה בראשה לשלילה ואמרה

"הוא היה די רחוק..

לא ראיתי בברור.."

חשבתי על מי זה יכול להיות..

אם זה עיניים תכלת אולי זה ז'ונטו..

אבל ניזגרתי שז'ונטו לא חדש..

טוב אולי הן לא יודעות את זה..

ועם זה עיניים כחולות אולי זה יאן?

אבל הוא לא הגיעה בהסעה אתמול..

"היו לו פירסינג כל שהם?"

שאלתי לבסוף..

"אהה.. כן נידמה לי.. אבל לא זיכרת איפה.."

היא אמרה במבט מיתנצל

אמרתי לה תודה והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה שממנה יצאו חן והבנים

הם כבר לא היו שם כצפוי...

נתתי לפוני שלי לכסות את עיני ולהסתיר ממני את העוברים והשבים

הלכתי בצורה אוטומטית לכיוון בצפר

השפלתי את מבטי וכל מה שראיתי היו הנעליים שלי

ומדי פעם נעליים של מי שעבר לידי

וחשבתי מי זה יכולה להיות

פתאום ניתקלתי במישהו הרמתי את ראשי

והנצלתי קצרות

"סורי"

ואז ראיתי זה היה ז'ונטו הוא חייך אלי ואמר

"מה קורה לך? את ככה רצה לא רואה איפה הולכת?"

הוא שאל אותי במיבטא המצחיק שלו מצליח להוציא ממני חיוך אמיתי

סיפרתי לו על מה שקרה לי עם התיק והוא אמר שלא ראה תיק כזה..

מחקתי את ז'ונטו מהרשימה..

כשהוא נישק אותי בלחי ראיתי שיש לו עגיל בגבה

"ממתי זה?" שאלתי אותו והצבעתי על העגיל

"זה ממזמן..

אני לא לובש אותו בהסעות מדריך יכול שלי לראות.."

אמר והססמיק כי הבין שלא סידר את המישפט נכון

חיכתי עליו ואמרתי שהוא עוד ילמד

נישקתי לו על הלחי וחזרתי ללכת לכיוון בצפר

באותו קצב המשכתי ללכת עם הראש באדמה מנסה לחשוב

על מישהו שיכל לקחת את התיק שלי

הגעתי לבצפר קראתי בלוח ההודעות את מיקום הכיתות החדשות שניתלה על

ידי עלמה המזכירה ברגע שניכנסתי

היא חיכה עלי החזרתי לה חיוך מאולץ חטוף והתחלתי ללכת

לכיוון הכיתה החדשה שלי.

התחלתי לעלות המדרגות

עם הראש מורכן פתאום ראיתי נעליים גדדולות

הבנתי שהם של בן כי המידה היתה 42 43 משו כזה..

אלא היו נעליי ואנס לבנות עם קישקוש בצבע אדום בצד

וניראה כאילו זה כתמי דם

ג'ינס כיסה חלק מהנעל וליד  הנעליים ראייתי אותו-

התיק שלי!

הרמתי את מבטי וראיתי את...

=================================

בפרק הבא...

קצר מידי?

לדעתי ארוך..

חוחו

אני לא מרגישה כבר את יד ימין..

מזל שיד שמאל עוד בסדר ><"

יאללה גיבו!!