Heaven VS Hell

מגיל קטן,אנחנו מסתכלים על מבוגרים מאיתנו,ומתים להגיע כבר לרגע הזה שגם אנחנו נהיה במקומם.

יש עוד המון זמן,אנחנו אומרים לעצמנו.

אני עוד זוכרת את היום הראשון שלי בכיתה א'.הגעתי עם אמא לבית ספר בהסעה,והיה מעין יום היכרות כזה.

הייתי קטנטנה,וכולם היו ממש גבוהים. ואני זוכרת שהסתכלתי עליהם ...והם נראו לי ענקיים.

והם היו בסך הכל בכיתה ג',האמת.

זה מוזר איך תמיד הסתכלתי למעלה וקיוויתי להיות שם. להיות גדולה. 

נראלי זה הצליח, כי הנה,אני בת 17,אבל עכשיו,לפתע,בהסתכלות קדימה....

אני לא רוצה להתבגר יותר!

אני לא רוצה אחריות,ולא רוצה להיות ..לבד.

לפעמים, כשאני מדמיינת לי את העתיד שלי,אני תוהה איך אני יסתדר.

אף אחד לא נותן חוברת הוראות ברגע שנולדים...

זה מפחיד..

באמת שזה מפחיד.

הלוואי ויכולתי להתבגר עוד קצת,בואו נגיד,גיל 25.

וזהו. להתקע שם.

לא רוצה להתבגר,ולהזדקן...

אני רוצה שהדאגות הכי גדולות שלי יהיו בקשר ללמה קיבלתי 95 במבחן במקום 100.

ולא כל מיני בולשיט בנוגע ללשלם חשבונות,ולדאוג לכל מיני דברים...