Heaven VS Hell

אני לא יודעת מה עובר עלי, העצבות המוזרה הזאת,הלא מוכרת שאני ראיתי רק בסרטים ,ולא הכי יפים.

אני מרגישה כאילו החיים שלי עצרו ,פשוט הפסיקו להמשיך לנוע.

התחלתי לוותר לעצמי בהכל; בין עם בלימודים ובגרויות שפשוט אין לי כוח לעשות או להשקיע, או אפילו בקשרים החברתיים המעטים שיש לי.

הכל הלך. התדרדרתי. Help?

כבר תקופה עכשיו שאני לא במיטבי, שהפסקתי לחייך. אני...שידועה בתור מי שחיוך תמיד תמיד תמיד מעטר את פניה...

זה לא דיכי...אפילו לא קרוב.

זה שנאה עזה...חוסר אמון....ויתור מוחלט.

אגואיזם....היצור הזה שיושב לי על הכתף ומפריע,חדר למוח...עמוק...והתפשט על הכל.

אני שונאת אנשים. את כולם. ותמיד יעדיף את הרצונות שלי.

פעם חבר שלי שאל אותי :" את הרי תעשי הכל בשבילי,נכון?"

לא...

אני לא.

וזה משגע אותי. המעט מצפון שנשאר לי...זה מכאיב...

מה שגרם לי לשנוא ..אותי...גם.

זה יותר מידי...