הכל היה שונה אם השמות היו מוגרלים בצורה שונה. אם השם שלי לא היה 2 שורות לפני סוף הרשימה. 2 שורות שהיו קובעות שאני בקבוצה אחרת. שתי שורות שהיו מונעות ממני לראות אותך על בסיס יומי במשך שבוע. והנה.. כבלי העבר מתחילים לכרוך סביבי. אני מרגישה אותם צורבים ובוערים, חרוכים סביב גרוני, מאלצים את הדמעות לצאת.
ברגליים, אני קשורה במשקולות ברזל שמונעות ממני להתקדם.
עברו שנתיים והצלקת היא אותה צלקת. לבנה ובולטת מעל שכבה של גלדים. גלדים שהעלו ארוכה ומי זוכר אותם בכלל? אבל הצלקת הזאת.. אותה לעולם לא אוכל לשכוח. אני לא יכולה שלא לחשוב עלייך. אתה, שחתכת הכי עמוק שאפשר. המבטים, השיחה הקטנה, האפשרות.. השלשלאות שקושרות אותי לנצח. אולי אני אוהבת להיות נעולה כך. להיכרך על ידי חבלים בידיים, ברגליים ובעיקר בלב.
ומה לא הייתי עושה בשביל לאזור את האומץ לשלוח לך הודעה. "היי". זה הכל. הודעה שתגרום לך להבין שאני עדיין כבולה. אתה יכול לבוא ולשחרר אותי. אתה הדרקון ואתה הנסיך שיכול לשחרר את הנסיכה. אבל זה לא באמת יקרה.. כי הנסיכה מזמן ויתרה.
הכבלים ישארו אותם כבלים, הדמעות ימשיכו לזלוג והכל היה שונה לולא 2 השורות הארורות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
frisky lady.