בדקה הזאת יש לי יומולדת.
לא יודעת כמה אני שמחה.
יותר שמחה שאני יכולה להגיד רשמית שאני בת 17, ושבכל המקומות אני אהיה רשומה בת 17 ולא 16.
ושמחה שהיומולדת שלי התחילה במשהו מאוד נחמד שעושה לי כל כך טוב על הלב.
*יש פה רעשים מוזרים*
אני מסתכלת על בלוגים של אנשים ואני רואה כל הזמן המון עצב וכאב. וכשאני רואה אותם הם תמיד נמצאים במן שמחה ענקית, בחיוך רחב.
זה קצת מוזר לי שאנשים מסתירים לרב את כל הרגשות שלהם, ופשוט בוחרים להוציא אותן רק פה, במקום הזה.
אני מוכרחה להודות שאני גם עושה את זה, פורקת ממני דברים, אבל את הדברים החשובים באמת אני אומרת לאנשים הקרובים אלי.
ועובדה שאני כבר לא ממש מעדכנת בקביעות, אלא רק שבאמת יש לי מה להגיד, ומתחשק לי.
אני חושבת שאפשר לומר שכבר הסתיו בהחלט נמצא באוויר, ואני יכולה להרגיש אותו בכל משב רוח, ובכל עלה שנושר עלי בדרך לבית ספר, ובקולות ה"מתפצחים" ששומעים כשהולכים על המדרכה.
האמת שזה עצוב לי קצת. אני יודעת שאחרי כל סתיו בא החורף.
ואני לא אוהבת את החורף, במיוחד לא את החורף ברחוב שלי.
אני שונאת כשקר לי, אני שונאת כשאני חולה כל הזמן, ואני שונאת את האוויר המחניק של החימום, ואת הבגדים המסורבלים שאי אפשר לזוז איתם, ואת הכל.
שאי אפשר לצאת מהבית, ואי אפשר להיות בבית עם חברים, והכל נראה כל כך עצוב וקודר.
כל כך עצוב לי שהקיץ נגמר מהר מדי, ולא הספקתי לעשות בו יותר מדי.
חוץ מהזמריה, שהיתה באמת חוויה מדהימה עבורי.
אז זהו, הרהורי לילה לפני שאני פורשת מהמחשב...
החלטתי כבר לשיר לבגרות. שאני מאוד מחוברת אליו.
אני מקוה שאני לא אבכה באמצע שאני אשיר אותו בבגרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
