מתבדרת

איך שהבוסית שלי ראתה אותי אתמול בבוקר, היא עשתה פרצוף וציוותה עלי לקחת יום חופש. באמת נראיתי נורא. היה לי סוף שבוע מעצבן, ויום ראשון בבוקר זה אף פעם לא נעים במיוחד.

לרגע לא חשבתי להגיד לא. מיד נעלתי נעלי התעמלות, ויצאתי לצעדה. שעה מחיה של הליכה בשמש, הליכה כזאת של מתוסכלים-לא-בכושר, מהר-מהר-מהר, כואב-כואב-כואב-להוציא-הכל-החוצה. מצד אחד ראיתי ים, שמש, גלי ענק, ואיזה זוג מטקאים מרוצים, מצד שני בטון ובניינים גבוהים, אנשי עסקים מעונבים מארצות זרות וזוגות שהולכים יד ביד. ממול יפו. הכל נראה הרבה יותר אופטימי בסטינג הזה.

חזרתי הבייתה סחוטה אך מרוצה למקלחת בסבון פצ'ולי-לוונדר-גרגירים וארוחת צהריים מלכותית.

מיד אחרי המקלחת יצאתי בחזרה העירה, סתם ככה להסתובב, כאילו אני בחו"ל. תכננתי גם ללכת להצגה יומית של "דרכים צדדיות", אבל לא התחשק לי להיות סגורה בשום מקום, וגם חששתי שזה סרט רומנטי מדי במצבי, אז המשכתי לטייל. שוטטתי בחנויות ספרים, צותתתי לאנשים (הם לא אמרו שום דבר מעניין), בחור אחד התחיל איתי ("אני אף פעם לא עושה את זה, אבל את נראית לי ממש מתאימה לי"), ומרוב שזה עשה לי טוב, כמעט נתתי לו טלפון, אבל בשניה האחרונה נזכרתי שבעלי לעתיד לא מתחיל עם בחורות ברחוב. אחר כך הייתי גם ב"למטייל", וגיליתי שאף אחד לא רוצה לנסוע איתי ליפן.

בתחום הרכש נרשמו חזייה סגולה ומהממת, שלושה זוגות תחתונים זוהרים, פחות 350 שקלים, ושקית עם הכיתוב הלא קטן בכלל Women Only C Cup & Up ביד למשך שאר היום. חזרתי הבייתה מצפה לשנת אחה"צ מתוקה, אבל קיבלתי איזו עבודה דחופה, וזה היה די משמח. אמנם לא ישנתי, אבל החזרתי את ההוצאה הנ"ל.

בערב יצאתי להופעה מעולה של ריקודי בטן, עם המוסיקה הכי עושה-כיף שיש, ושלושה רקדנים שהכי השלימו אחד את השני. יעל בקר המדהימה כאילו נשלפה מתוך סרט מצרי של שנות השבעים. יפהפייה, עגולה, עם מימיקה מושלמת וריקוד מרגש. אסי המקסים, שרק לראות אותו נהנה עושה אותי מאושרת. העיניים שלו תמיד בורקות, הוא מתחכך בקהל, שורק בקול, צועק, עולה על הרמקולים, מנשק את הקהל ועושה שמח:

ואביגיל קליין שחקנית-רקדנית מאלפת-מעלפת, שמשלבת סטנד אפ וריקוד בטן, ויודעת לאזן את המקל לא רק על הראש אלא גם על המותניים:

ואז, אחת בלילה, במעלית של הבניין, סצנה הזויה לגמרי. נחזור אחורה כמה שנים טובות, נגיד 16, לחבר הראשון שלי, שהייתי איתו חמש שנים. היו לנו כמה שנים טובות, ואז התחילו תקופות של פרידה-חזרה-פרידה-חזרה, עד הסוף. בשלב מסוים, היה לו משעמם לבד בפרידות האלה, והוא התחבר עם מישהי מהשכבה מתחתינו. אז שנאתי אותה נורא, ולא רציתי לשמוע בכלל את השם שלה. אתמול באחת בלילה פגשתי אותה במעלית, והיא סיפרה לי שהיא עברה לגור בבניין, בקומה שלי.

היה כיף אתמול. הבעיה היא שהיום הבוסית מתעקשת שצריך לעבוד.