מתבדרת

קניתי לי סושי לקחת, בסאקורה המעולה.

הגעתי הביתה, פתחתי את השקית, והתמוגגתי. הכל היה ארוז כל כך יפה. הסושים שכבו להם, צבעוניים ומסודרים בתוך פלסטיקים שחורים יפים, וקיבלתי שלוש קעריות פצפונות עם ציורים בכחול-לבן, כדי לשים בהן את הסויה. והסויה! היא הגיעה בתוך חזרזירונים קטנים. היו עוד אנשים בבית, אז התביישתי לצלם את כל התוכן. אני פשוט אהיה חייבת לקנות שם שוב (הסושי היה מעולה, אגב).

בינתיים, תמונת אילוסטרציה. פיגי אחד ריק, את השני מילאתי בחומץ בלסמי כדי להמחיש, וזה.

מאוד כואב לי לזרוק אותם, אבל אם לא תציעו לי מהר משהו מועיל לעשות איתם, לא תהיה ברירה. אני חייבת להילחם בצורך שלי לשמור ה-כ-ל.

ועוד משהו. היה שם מלצר חתיך וחמוד שעזר לי לבחור סושים. אני: אה, כן, אני רוצה את זה עם השרימפס בפנים. קליפורניה. מלצר: לא, קליפורניה זה לא עם שרימפס, זה משהו אחר.

אני: לא, לא! קוראים לו קליפורניה. ככה זה במקומות אחרים.

מלצר: אם זה עם שרימפס, זה נקרא בוסטון.

אני: אה. טוב, גם זה בארה"ב.

כאילו לא די בכך, שניה אחר שהוא נתן לי את השקית ביד, שאלתי, "ויש בפנים גם, נו, את הירוק הזה?"