מתבדרת

"עדיין נדמה לי תמיד שבידי אישה מצויים כל מפתחות החמדה. הביטוי "העניקה לו מחסדיה" נראה לי נכון וקולע יותר מביטויים אחרים. חסדי נשים מעוררים בי, מלבד תשוקה והתפעלות, גם גל של הכרת-טובה ילדותית עם רצון להשתחוות לה: קטונתי מהיות ראוי לכל הנפלאות האלה. הלוא גם על אגל יחיד הייתי מודה לך בתימהון ובפליאת לב, ומה גם על הים ומלואו. ותמיד כעני בפתח: הלוא אישה תמיד היא גדולה ורחבה ממני ורק בידה הבחירה, להרעיף או לא להרעיף.

ואולי גם קנאה עמומה במיניות האישה, שהיא עשירה עדינה ומורכבת הרבה יותר, כיתרון הכינור על התוף. או מתוך איזה הד-זיכרון ראשוני של התחלת ימי חיי: שָד לעומת סכין. הלוא מיד כשבאתי לעולם ציפתה לי בפתח אישה שאני זה עתה גרמתי לה כאב חזק, והיא גמלה לי חסד-רוך, טובה תחת רעה, והגישה לי שָד."

עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, עמ' 554-555.

(נשארו לי עוד ארבעים עמודים ואני לא רוצה שזה ייגמר)