מתבדרת

והטלפון לא מצלצל. כולם בחופש. חודשיים שאני מנפנפת ב"איזה קיץ פעיל, המון עבודה השנה", ומסתבר שהקיץ עוד לא הגיע.

אבל אני לא, לא, לא אבהל. דווקא נחמד קצת חופש, ואולי אני סוף סוף אכתוב להיא שאמרה, "את יודעת כמה אנשים היו מתים לכתוב לי?" ואתרגם את שני הספרים שהתחייבתי לתרגם לפני כמעט שנה. ואקרא את שני ההארי פוטרים האחרונים ברצף. ובנינוחות. סוף סוף להתעורר מאוחר, ללכת להצגה יומית לבד. כבר המון זמן לא עשיתי את זה.