מתבדרת

בשנים האחרונות אני נודדת בעיקר בין דירות, גם זו סוג של נדידה. כשעזבתי את בעלי הוא טען שההורים שלי אשמים בהכל. שמגיל אפס אני רק נודדת בין ארצות, ערים, דירות. הפעם האחרונה שבה נסעתי לחו"ל הייתה לפני שנתיים. אבל זה נמצא בתוכי. זה אומר שיש לי פרפרים כשאני רואה (וזה די נדיר בארץ) בקבוקונים travel size, ומיד קונה אותם. זה אומר שיש לי אוסף עצום של דוגמיות של קליניק, כי כשאני אסע אני ארצה את הסבון, מי פנים וקרם (אני צרכנית טובה, כל שלושת הצעדים, בדיוק כמו שקליניק מכתיבים) שלי בקטן. זה אומר שאני כל הזמן מחפשת לפטופ, כי הרי עם לפטופ אני אוכל להמשיך לעבוד ולטייל בכל העולם. יש לי שני דיסקונים, אחד של 128 ואחד של 512, ואני נורא רוצה אחד של ג'יגה. וזה בעיקר אומר שהמחזה הזה מאוד מלחיץ אותי: