מתבדרת

1. לפני כמה חודשים הבנתי פתאום שיש לי הפרעת קשב. הבנתי שזה שאני שומעת את כל השיחות בשולחנות הסמוכים במסעדה, זאת הפרעת קשב. שזה שאני לא יכולה לשמוע מוסיקה במקביל לשום דבר אחר, זאת הפרעת קשב. שכל דבר קטן מסיח את דעתי. למשל, אם התחלתי לקצוץ בצל, נזכרתי פתאום במשהו, הלכתי למחשב, שכחתי מה רציתי, ואז המשכתי לעבוד, כאילו מעולם לא התחלתי לקצוץ בצל. וזה לא קורה לעתים רחוקות. זה קורה כל יום. אני יכולה לקרוא פרק שלם בספר, ולגלות שאין לי מושג בכלל מה קראתי. יש לי המון חלונות פתוחים כל הזמן, ואני קופצת ביניהם בתזזיתיות. אני יכולה לשבת בכיתה ולהנהן בראש, אבל לגלות, שוב, אחרי כמה דקות, שאין לי מושג על מה מדברים. ויש עוד הרבה דוגמאות.

2. אני סקרנית נורא. אולי יותר מדי. אני חייבת לדעת הכל. ה-כ-ל. זה מצויין כשמדובר בחקרנות, קריאה ולמידה, אבל זה לא נעים כשאנשים מסתכלים עליי מוזר כי אני שואלת יותר מדי.

3. אני גם פחדנית נורא. נורא. מפחדת מדברים כמו באנג'י, אלכוהול, טיסות, ופיגועים, וגם משינויים, פרידות ואכזבות. וכל כך פחדתי שלא אקבל שרביט. אז קיבלתי שניים.

ואני מעבירה ליריב ולשלומית.

Have a ball!