מתבדרת

• שעזבתי את בעלי כי תפסתי אותו עם מישהי במיטה (והוא אמר: הייתה שווה?!)
• שבעלי עזב אותי כי לא יכולתי להיכנס להריון (איזה פחד! אולי אני באמת לא יכולה?!)
• שאני חולת נפש והייתי מאושפזת (לא שאני זוכרת. אולי זה חלק מהמחלה).

ואני אומרת, כושילאמלהם.

וגם: הריני מתחייבת בזאת לא להעביר לעולם מידע בלתי מבוסס על אנשים אחרים.
מה שלא אומר שאני מתחייבת לא לרכל עליהם דברים אמיתיים ומבוססים.

השבוע:

קיבלתי מאה בעבודה לאוניברסיטה.

עליתי עד השלב השלישי בסולם, שחררתי את שתי (!) הידיים והחלפתי נורה.

(למה שולחים מישהו אחר לחו"ל מטעם העבודה ולא אותי?)

איך שהבוסית שלי ראתה אותי אתמול בבוקר, היא עשתה פרצוף וציוותה עלי לקחת יום חופש. באמת נראיתי נורא. היה לי סוף שבוע מעצבן, ויום ראשון בבוקר זה אף פעם לא נעים במיוחד.

לרגע לא חשבתי להגיד לא. מיד נעלתי נעלי התעמלות, ויצאתי לצעדה. שעה מחיה של הליכה בשמש, הליכה כזאת של מתוסכלים-לא-בכושר, מהר-מהר-מהר, כואב-כואב-כואב-להוציא-הכל-החוצה. מצד אחד ראיתי ים, שמש, גלי ענק, ואיזה זוג מטקאים מרוצים, מצד שני בטון ובניינים גבוהים, אנשי עסקים מעונבים מארצות זרות וזוגות שהולכים יד ביד. ממול יפו. הכל נראה הרבה יותר אופטימי בסטינג הזה.

חזרתי הבייתה סחוטה אך מרוצה למקלחת בסבון פצ'ולי-לוונדר-גרגירים וארוחת צהריים מלכותית.

מיד אחרי המקלחת יצאתי בחזרה העירה, סתם ככה להסתובב, כאילו אני בחו"ל. תכננתי גם ללכת להצגה יומית של "דרכים צדדיות", אבל לא התחשק לי להיות סגורה בשום מקום, וגם חששתי שזה סרט רומנטי מדי במצבי, אז המשכתי לטייל. שוטטתי בחנויות ספרים, צותתתי לאנשים (הם לא אמרו שום דבר מעניין), בחור אחד התחיל איתי ("אני אף פעם לא עושה את זה, אבל את נראית לי ממש מתאימה לי"), ומרוב שזה עשה לי טוב, כמעט נתתי לו טלפון, אבל בשניה האחרונה נזכרתי שבעלי לעתיד לא מתחיל עם בחורות ברחוב. אחר כך הייתי גם ב"למטייל", וגיליתי שאף אחד לא רוצה לנסוע איתי ליפן.

בתחום הרכש נרשמו חזייה סגולה ומהממת, שלושה זוגות תחתונים זוהרים, פחות 350 שקלים, ושקית עם הכיתוב הלא קטן בכלל Women Only C Cup & Up ביד למשך שאר היום. חזרתי הבייתה מצפה לשנת אחה"צ מתוקה, אבל קיבלתי איזו עבודה דחופה, וזה היה די משמח. אמנם לא ישנתי, אבל החזרתי את ההוצאה הנ"ל.

בערב יצאתי להופעה מעולה של ריקודי בטן, עם המוסיקה הכי עושה-כיף שיש, ושלושה רקדנים שהכי השלימו אחד את השני. יעל בקר המדהימה כאילו נשלפה מתוך סרט מצרי של שנות השבעים. יפהפייה, עגולה, עם מימיקה מושלמת וריקוד מרגש. אסי המקסים, שרק לראות אותו נהנה עושה אותי מאושרת. העיניים שלו תמיד בורקות, הוא מתחכך בקהל, שורק בקול, צועק, עולה על הרמקולים, מנשק את הקהל ועושה שמח:

ואביגיל קליין שחקנית-רקדנית מאלפת-מעלפת, שמשלבת סטנד אפ וריקוד בטן, ויודעת לאזן את המקל לא רק על הראש אלא גם על המותניים:

ואז, אחת בלילה, במעלית של הבניין, סצנה הזויה לגמרי. נחזור אחורה כמה שנים טובות, נגיד 16, לחבר הראשון שלי, שהייתי איתו חמש שנים. היו לנו כמה שנים טובות, ואז התחילו תקופות של פרידה-חזרה-פרידה-חזרה, עד הסוף. בשלב מסוים, היה לו משעמם לבד בפרידות האלה, והוא התחבר עם מישהי מהשכבה מתחתינו. אז שנאתי אותה נורא, ולא רציתי לשמוע בכלל את השם שלה. אתמול באחת בלילה פגשתי אותה במעלית, והיא סיפרה לי שהיא עברה לגור בבניין, בקומה שלי.

היה כיף אתמול. הבעיה היא שהיום הבוסית מתעקשת שצריך לעבוד.

תכירו, זו הדוגמנית שלי:

אני לא מכירה את מלפומנה, אבל ממה שראיתי אצלה, ככה אני מדמיינת שהפנים שלה נראות. לי היא לא דומה בכלל, הדוגמנית הזאת. אולי רק בצבע של החולצה.

אזהרה: פוסט ארוך במיוחד על אתר היכרויות חדש וניתוח האישיות שלי.

נרשמתי לאתר ההיכרויות החדש והמומלץ כפיות, וזה אומר שאני עכשיו רשומה בכל מקום שמציע אהבה בכמה עשרות שקלים בחודש (כאן הם נותנים לי כמה חודשים חינם, אז כדאי להזדרז ולמצוא אותו). לא שזה מגדיל את הסיכויים שלי, אבל בכל זאת.

האתר יפתח לגלישה רק בעוד שלושה שבועות, עד אז אני אוכל רק לפנטז על כל הגברים החייכנים שמחכים לי (רק כדי לגלות אח"כ שאלה אותם אנשים מג'יידייט, שעשו קופי ופייסט לכל התשובות שלהם), ולספר לכם על תוצאות הרישום שלי.

אז האתר באמת נראה מקצועי, מעוצב וחדשני, עם אנשים קטנים שמדברים אלייך, ויש שם אפילו חגית אחת, אמיתית, שעושה סיור באתר. אישית, אין לי סבלנות (בכלל, לכלום). אני מעדיפה לקרוא בקצב שלי, ואת מה שאני בוחרת. אין לי סבלנות שיספרו לי כמה השיטה שלהם מוצלחת ומבוססת ותביא לי חתן מיד.

השלב הבא, שלב השאלות. וואי, וואי, וואי, כמה שאלות. התבקשתי לכתוב מילים שמגדירות אותי, אח"כ מה אני מחפשת, מה מושך אותי, מה מכעיס אותי, מה מצחיק אותי, איך אני רואה את הגבר שלי, האם אני ספורטיבית (לא), צמחונית (לא), ואיפה אני אוהבת לבלות (ודווקא המשבצת הזאת מוגבלת לשלושה בילויים בלבד! ומה אם אני גם אוהבת לקרוא, גם לראות סרטים, גם לעשות אהבה [זאת אחת האופציות!], גם ללכת למסעדות וגם לטייל בחוץ?). בתור חובבת שאלונים ידועה, מילאתי הכל בקפדנות (זה חוזר על עצמו, אין מה לעשות. שיהיה פתוח ועם חוש הומור. פתיחות, חוש הומור. שיצחיק ויהיה כן. אה, וגם פתוח. ולא ביישן.), ואז מגיע השוס שהם נורא מתגאים בו.

מבחן אישיות. גם את זה אני נורא אוהבת. מין שאלון 300 כזה. והאמת היא שהיו שם בדיוק השאלות שהייתי שואלת מישהו כדי לגלות אם הוא ה"טיפוס" שלי. השאלות שאהבתי: אני אוהבת לאכול, אני נותנת אמון באנשים, אני עושה דברים מיד, בלי לחשוב הרבה, מקבלת החלטות בקלות, לעולם לא ארמה במיסים שלי, אני מרגישה נוח בחברה. היו עוד כמה, אבל אני לא זוכרת. סביר להניח שאלה היו אותן שאלות, שחזרו על עצמן בגרסאות שונות כדי לגלות, על הדרך, אם אני גם שקרנית או לא.

אז הנה תוצאות מבחן האישיות שלי, שמראה איזה טיפוס חיובי אני:

נוטה לסגנון התנהגות מוחצן

מוחצנות באה לידי ביטוי במעורבות רבה בעולם החיצוני. טיפוסי אישיות מוחצנת נהנים להיות עם אנשים, הם מלאי מרץ ולעתים קרובות חווים רגשות חיוביים. הם נוטים להיות נלהבים ומוכווני-פעילות וקרוב לוודאי שיענו בשמחה להזדמנויות לריגושים. בעבודה בקבוצות קרוב לוודאי שהם ידברו, יעמדו על דעתם וימשכו תשומת לב לעצמם.

נוטה לסגנון התנהגות המתאפיין במכוונות גבוהה לשיתוף פעולה עם אנשים.

מימד זה משקף הבדלים אישיים בכל הקשור לשיתוף פעולה והרמוניה חברתית. אנשים אשר משתפים פעולה עם אחרים מעריכים את היכולת לבסס יחסים בינאישיים טובים. על כן הם מתחשבים, ידידותיים, נדיבים, נכונים לעזור ומוכנים להתפשר על האינטרסים שלהם מול אלו של אחרים. אנשים אשר משתפים פעולה עם אחרים אף מתאפיינים בתפיסה אופטימית של טבע האדם. הם מאמינים שאנשים הם ביסודם ישרים, הגונים וראויים לאמון.

משלב בהתנהגותך רמה ממוצעת של שליטה עצמית לצד מידה מסוימת של ספונטניות.

שליטה עצמית קשורה לדרך שבה אנשים שולטים בדחפיהם, מווסתים ומכוונים אותם. אנשים אשר נוטים לשליטה עצמית, נוטים לחשוב על מטרות ארוכות טווח ועל השלכות עתידיות לפני כל החלטה ופועלים בדרך של ארגון ותכנון. הם עשויים להיתפס כפרפקציוניסטים ונוקשים במידת מה, אך הם מוכנים להשקיע מאמץ רב בכדי להשיג יעדים ופועלים בדרך תכליתית ועקבית.

בעל עמידות גבוהה למדי ללחצים רגשיים

מדד העמידות מתייחס לנטיה לחוות רגשות שליליים. בעלי תוצאות גבוהות במדד זה פחות נוטים לסערות נפש ולתגובות רגשיות חריפות. הם נוטים להיות רגועים, יציבים רגשית ומשוחררים מרגשות חרדה ודכאון תמידיים. השחרור מרגשות שליליים אין פירושו היעדר קשיים רגשיים, אולם החוסן האישי והרגשי הינו גבוה יותר ואנשים אלו מרגישים שיש בכוחם להתמודד עם לחצים.

נוטה לסגנון התנהגות פתוח
המימד האישיותי של פתיחות להתנסויות חדשות מבחין בין אנשים רבי דמיון ויצירתיים לבין אנשים מעשיים וקונבנציונליים. אנשים פתוחים הם בעלי סקרנות אינטלקטואלית, הערכה לאמנות ורגישות ליופי. בהשוואה לאנשים שמרנים, הם נוטים להיות מודעים יותר לרגשותיהם, פתוחים לחוויות ולהתנסויות חדשות ונוטים לחשוב ולפעול בדרכים אינדיבידואליסטיות.

הצעות ייעול למנהלי אתר, ואזהרות למי שרץ עכשיו למלא את השאלון:

יש שם אנשים נחמדים שמדברים כל הזמן. לדעתי, אחרי שהשתקתי אותם בפעם הראשונה, הם צריכים להפסיק לדבר לגמרי. אין טעם שבמסך הבא הם ימשיכו לדבר כאילו לא ביקשתי כבר בנימוס. 

כשממלאים את השאלות הפתוחות, אם רוצים רגע ללכת אחורה לשנות איזו מילה, הופ נמחקות כל 356 המילים שכבר כתבתם אם אתם ורבליים כמוני. כדאי לתקן את זה, זה מרגיז גם אנשים רגועים כמוני (not).