מתבדרת

זה נורא הצחיק אותי:

ותקציר הסרט:

אחרת לעולם לא הייתי יודעת על זה.

או על זה שטום קרוז השתגע אצל אופרה.

עכשיו שראיתי את כל הפרקים (בשבוע הבא פרק נוסף!), אני לא יודעת מה יהיה, ואיך אני אצליח לטוס שוב אי פעם. ומה אני אקח איתי? תרופות? או אוכל? או יומן? או ספרים? בטריות? רדיו? וגוד, אני כל כך מקווה שיהיה גם לנו רופא, למרות שהוא בטוח לא יגיע לקרסוליים של ג'ק. ואם אצלינו לא יהיה האץ'? זה דווקא נראה לי נורא כיף ללקק פינאט באטר אחרי 40 יום באי. ורק שאני לא אשכח משקפי שמש וקרם שיזוף, כי אני נורא רגישה. ללכת פנימה, למערות, או לחכות על החוף כי אולי מיד יגיעו לחלץ אותנו? אבל אז זה לא יהיה מעניין, ולא יהיו דינמיקות בין אנשים, וחשיפות, ופגישות מרגשות אחרי שנגלה את הקבוצה השניה בקצה השני של האי (כמה בכיתי כשרוז ובעלה התאחדו, סניף סניף).

אבל הדילמה הכי קשה שלי היא במי אני אתאהב, כי אם תהיה אצלינו קייט כזאת, אני בכלל לא בטוחה שאלך על ג'ק.

That said, ג'ון לוק הכי שווה.

All we have is the here and now. That's why procrastination feels so right. Procrastination isn't the problem. It's the solution. It's the universe telling you to slow down, listen to the music. So procrastinate now. Don't put it off.

Ellen DeGeneres, Here and Now

זה מה שראיתי בטלוויזיה כאן ועכשיו, כשאני אמורה לעבוד.