מתבדרת

היום גיליתי את הבלוג המהמם הזה, שאפשר לגלוש בו גם לפי תמונות.

שוטטתי אצל קלוטילד, ככה קוראים לה, ובבלוגי האוכל שהיא ממליצה עליהם, וגיליתי meme.

לאיזה חמישה מאכלי ילדות אתם הכי מתגעגעים?

הנה שלי:

1. פּיסְטִי

ניסיתי נואשות למצוא תמונה או מתכון של זה, אבל אין. אולי אני לא הוגה את השם הנכון, ואני גם לא לגמרי בטוחה מה המקור של זה - מצרים, טורקיה, או יוון. זאת מין עוגה דחוסה מאוד, דביקה בטירוף מרוב סירופ. חותכים אותה למעויינים, ועל כל מעויין מניחים שקד קלוף. הכי טעים כשזה חם, רק יצא מהתנור, ועוד יותר טעים אם זה טיפה נשרף. והרי לכם פריט טריוויה עליי. אני אוהבת שרוף. של הכל.

2. מרק ירקות טחון

המבשלת שלנו בניגריה הייתה מכינה מרק ירקות וטוחנת את כל הירקות. היה מתקבל מרק כתום וסמיך-סמיך-סמיך. הייתי שמה בו מלא מלא פלפל שחור.

3. סוּיה

עדיין בניגריה. בקאנטרי (Ikoyi Club) הייתה סככה שהיו מכינים בה בשר על האש. אלה היו שישליקים על מקלות עץ, אבל לא חתיכות שישליק עבות, עגולות, אלא שטוחות לגמרי, דקיקות, וחריפות-חריפות. היינו מבקשים מלא שיפודים, ומקבלים אותם מגוגלים בתוך נייר לבן. אלוהים יודע איזה בשר זה היה. אבל זה היה טעים נורא.

4. אשכולית חצויה וטוסט עם חמאה

זאת הייתה ארוחת הבוקר המסורתית. חצי אשכולית שנוברים בה עם כפית (אני אף פעם לא הוספתי סוכר), ואחר כך פרוסת טוסט עם חמאה. מורחים את החמאה בשניה שהטוסט יוצא, ואז היא נמסה ונהיית שקופה. יאממממ.

5. אַיוֹלי

אל תקפצו! זה לא מה שאתם מכירים מהמסעדות של היום. סבתא שלי הייתה מכינה את זה בתור מין פירה כזה, מלא שמן ושום. אבל מלא. והיינו אוכלים את זה עם פרוסות לחם כמו שסבתות חותכות. ואף פעם לא היה מספיק. וסבתא שלי תמיד הייתה אומרת שזה משמין נורא.

אוי, לא, כבר נגמרו חמישה? אז מה. יש לי עוד. בעצם, הייתי יכולה לעשות קטגוריה שלמה: אוכל של סבתא. אז עוד קצת:

רי-אוֹ-לֶה (ris au-lait)

מצרפתית: אורז בחלב.

פודינג אורז בחלב, עם מלא קינמון. אצלינו אוכלים את זה קר. סבתא שלי הייתה מכינה אותם בכלים אישיים. אני זוכרת איזו חגיגה זאת הייתה לבוא, לפתוח את המקרר (זה תמיד מה שעושים כשבאים לסבתא), ולגלות שהוא מנוקד במלא מלא כוסיות/ צלוחיות של רי-או-לה. וגם על זה סבתא שלי תמיד הייתה אומרת לא לאכול הרבה, כי זה נורא משמין.

דואה

נכון, היום יש את זה בכל חנויות הטבע, אבל כשהייתי ילדה לא היה. רק סבתא של לימור הייתה מכינה, וסבתא שלי הייתה קונה לנו ממנה. לחם טרי, חמאה בנדיבות, ועל זה דואה. וכולם חשבו שאנחנו אוכלים "אדמה". יאממממ. אני יכולה להריח את הדואה גם עכשיו.

טוב, נשברתי, אז בנקודות. אני מתגעגעת גם לסופגניות מצריות שאבא שלי עושה ממצה שעושים בבוקר שלמחרת ליל הסדר, עם סירופ חם. ולסופגניות חנוכה של אמא שלי, שלא דומות אפילו לאלה שקונים. ולכל האוכלים האקזוטיים שהייתי אוכלת אצל חברות ממוצאים שונים. בחיים אני לא אשכח את הסטייק עם יוגורט אצל תמרה, הפעם הראשונה שאכלתי בשר וחלב בצורה כל כך בוטה, והקאתי כל הלילה, את הקרואסון עם נקניק וגבינה בשבת בבוקר אצל מירב, את הספגטי עם בשר מוזר של אמא של תמרה, אוכל הודי צהוב אצל חברות הודיות, קינוח טורקי נוטף סירופ שאכלתי באיזה יריד בינלאומי בשגרירות ארה"ב, sloppy joes בחגיגות בבית ספר האמריקאי, את הפעם הראשונה שאכלתי snickers בלילה גשום בארה"ב. אהבה ממבט ראשון. עד היום זה השוקולד הכי אהוב עליי.

יו, איך נהניתי לכתוב את הפוסט הזה.

Golosa! (זה זללנית באיטלקית, וסיפור בפני עצמו, על לילה אחד, בארבע בבוקר, שמנהל בית הספר איטלקית לקח אותנו, חמישה אנשים, לאכול לחמניות ממולאות בנוטלה)

1. לפני כמה חודשים הבנתי פתאום שיש לי הפרעת קשב. הבנתי שזה שאני שומעת את כל השיחות בשולחנות הסמוכים במסעדה, זאת הפרעת קשב. שזה שאני לא יכולה לשמוע מוסיקה במקביל לשום דבר אחר, זאת הפרעת קשב. שכל דבר קטן מסיח את דעתי. למשל, אם התחלתי לקצוץ בצל, נזכרתי פתאום במשהו, הלכתי למחשב, שכחתי מה רציתי, ואז המשכתי לעבוד, כאילו מעולם לא התחלתי לקצוץ בצל. וזה לא קורה לעתים רחוקות. זה קורה כל יום. אני יכולה לקרוא פרק שלם בספר, ולגלות שאין לי מושג בכלל מה קראתי. יש לי המון חלונות פתוחים כל הזמן, ואני קופצת ביניהם בתזזיתיות. אני יכולה לשבת בכיתה ולהנהן בראש, אבל לגלות, שוב, אחרי כמה דקות, שאין לי מושג על מה מדברים. ויש עוד הרבה דוגמאות.

2. אני סקרנית נורא. אולי יותר מדי. אני חייבת לדעת הכל. ה-כ-ל. זה מצויין כשמדובר בחקרנות, קריאה ולמידה, אבל זה לא נעים כשאנשים מסתכלים עליי מוזר כי אני שואלת יותר מדי.

3. אני גם פחדנית נורא. נורא. מפחדת מדברים כמו באנג'י, אלכוהול, טיסות, ופיגועים, וגם משינויים, פרידות ואכזבות. וכל כך פחדתי שלא אקבל שרביט. אז קיבלתי שניים.

ואני מעבירה ליריב ולשלומית.

Have a ball!

יש פרוייקט, אני מתייצבת.

(הגעתי לשם דרך זאתי הבחורה הכי לא מנומסת בעולם. כל פעם שהיא רואה אותי - לא אומרת שלום)

אז ככה:

1. בגיל שנתיים גרתי למשך כמה חודשים בטהרן.

2. בגיל חמש עברנו לאפריקה, ונשארנו שם עשר שנים. גרתי בקרוואן בג'ונגל, שודדים הרגו את השומר שלנו בחץ וקשת, שנים אחר כך היו קרבות יריות בגינה שלנו, ואחר כך עברנו לעיר הבירה. שם, אם אני זוכרת נכון, היו לי רק סיוטים של שודים, בלי השודים עצמם. אבל אולי אני טועה, איבדתי ספירה. רגע, ולפני שתחשבו שהייתה לי ילדות טראומטית באפריקה, הייתה לי ילדות נהדרת, ואני מתגעגעת אליה נורא. מעבר לשודים היו אינסוף חוויות, בית ספר אמריקאי, טיולים בכל העולם (אני בדרום אמריקה הייתי כבר בגיל 10 :-), משרתים, ועוד.

3. מעולם לא הייתי בכיתה ט'.

4. לפני חמש שנים טסתי לחו"ל אחרי 6 שנים בלי חו"ל. מרוב ההתרגשות וההתלהבות תכננתי את הטיול הכי מטופש בעולם. 10 ימים, 8 טיסות, כ-14,000 שקל. ניו יורק וסן פרנסיסקו. היה מדהים.

5. בזמן האחרון לא נעים לי לכתוב פה כי יותר מדי אנשים שמכירים אותי קוראים פה ולא מספרים לי. אבל אי אפשר בלי סקס, אז אני אגנוב מפימייל את עובדת הסקס הכי נדושה - גם לי מעולם לא היה one night stand. לגבי העתיד אני לא מתחייבת, אבל זה לא סביר.

6. בחמש השנים האחרונות עברתי 5 דירות בתל אביב. בהתחלה זה היה כיף, עכשיו זה סיוט. זה כנראה קשור לבעיית המחוייבות שלי. אני משתעממת מהר מאוד.

7. הייתי חברה של שלושה בלוגרים לפחות (אולי גם שאר החברים שלי כותבים בלוגים ואני לא יודעת).

8. אני יודעת מי זה מוזטל.

9. הבלוג הראשון שקראתי אי-פעם בישרא היה כזאת אנוכי.

10. הבלוג הראשון (והכושל) שהיה לי אי-פעם היה בלייב ג'רנל.

את ההשראה לפוסט הקודם, בראשי פרקים, קיבלתי מהבלוג הזה. הוא פרסם שיר אחד בראשי פרקים, והפך לפוסט עם הכי הרבה תגובות בהיסטוריה של לייב ג'רנל (סטטיסטיקה שאני המצאתי).
ואז נזכרתי שבעצם אני מאוד אוהבת ראשי פרקים, וגם אני רוצה שיר כזה. ט-דאם.

• בוא
• נפזר את מסך הערפל
• נעמוד באור ולא בצל
• עד מתי
• נמשיך לברוח
• אל משחקים של כוח
• מותר לך
• לבכות לפעמים
• לרעוד לפעמים
• ספר לי קצת
• על רגעי הפחד
• על רגעי האושר
• וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
• אשלח בך אש חמה
• יום אחד
• אולי תפסיק לרוץ 
  
  

אני אוהבת מימים. לא ראיתי מספיק כאלה בישרא, אז אני אייבא.

1. תחשבו על מילה שמתארת/ מזכירה לכם אותי.
2. תקלידו אותה בגוגל תמונות.
3. תבחרו איזו תמונה שאתם רוצים.
4. שימו לינק בתגובות או שלחו לי במייל.
5. אם יש לכם בלוג, תעתיקו את ההוראות האלה לשם ותמשיכו את המשחק.

מספיק אנשים שקוראים כאן מכירים אותי, זה הזמן לשתף פעולה. לא חייבים לספר לי מה המילה שחיפשתם בגוגל, רק לשלוח תמונה (קחו בחשבון שאם המילה היא "מכשפה", למשל, אני אוכל לעלות על זה לבד).

אני אתחיל. חיפשתי Hagit ומצאתי :

אני מתה על מימים*. הנה אחד.

לקחתי מגברת עם סלים.

הגימטריה של חגיגית זהה לאלה:

ויוּדה יוּדה בשלום

יש ילדים זיגזג

באורח לא צפוי

חסר נימוס

ידידות

*מים (meme) הוא רעיון תרבותי, מנהג חברתי, מושג או מעשה שנהפך לנורמה ומתחיל לחזור על עצמו ביודעין בתוך החברה (ביטוי שהוטבע על ידי ריצ'ארד דוקינס "הגן האנוכי"). באינטרנטית, זה בדיוק הדברים האלה שעוברים מבלוג לבלוג, וכולם משתתפים בהם.