פרק ב'- חברים חדשים
 

כמה דקות לאחר מכן ליטל שוב הייתה במסדרונות תיכון האורן כדי לשים את הספרים בארונית שלה.

"יופי ליטל", היא חשבה ונשעה על דלת הארונית, "עוד לא הספקת להיות יום אחד במקום הזה ואת כבר מסתבכת".

פתאום נער ונערה והתקרבו אליה וקראו לה: "הי, את החדשה נכון?".

"כן אני החדשה.  ליטל, נעים מאוד", היא אמרה בנחת.

"נעים מאוד", אמרה הנערה, "אני נוי וזה אחי התאום והמעצבן יואב", היא צחקה.

יואב לא הגיב על כך בשתיקה.

"אני מעצבן?", הוא שאל בגיחוך, "זאת את ששמה את יוסלס איי דיי בפול ווליום בארבע בבוקר!".

"נו באמת. זה לא בארבע בבוקר!", היא ענתה לו.

ליטל עמדה לצידם ובמקום להרגיש תקועה כמו בד"כ כשהיא ליד אנשים חדשים, היא רק עמדה שם והייתה משועשעת מויכוחם של צמד האחים.

הם פשוט גרמו לה להרגיש בנח.

"אני מצטערת שאחי גורם לפדיחות", אמרה נוי בגיחוך וגלגלה את עינייה לכיוונו של יואב, "רצינו להגיד לך סחטיין על מה שהלך בבוקר עם שירי".

ליטל הופתעה ושאלה: "מה כל כך יוצא דופן בזה".

"אוי, איך רואים שאת חדשה", אמר יואב, "אפילו ששירי היא פוצית, היא די מקובלת אצלנו. אף אחד לא מעז להתעסק איתה".

"אבל למה?", ליטל שאלה: "אם היא כל כך מרושעת, למה אף אחד לא אומר לה כלום?".

נוי חייכה חיוך מריר ואמרה: "תסכלי לצד שמאל שלך ותראי".

ליטל סובבה את ראשה וראתה את שירי יוצאת מחדר הקפיטריה כשלצדה עומד אדם.

הם הלכו ביחד כשלפתע אדם תפס את שירי ליד אחד הלוקרים ונישק אתה לעיני כל הנוכחים במסדרון.

"כן כן", קרא יואב בעוד אדם ושירי ממשיכים להתמזמז על אחת הארוניות, "אדם ושירי, הזוג העליון של תיכון האורן".

 "אין לי מושג מה הוא מוצא בה", הפטירה נוי, "אבל כל עוד שניהם ביחד, אף אחד לא יתייחס לשירי כמו שמגיע לה".

"לא שהוא כזאת מציאה", אמר יואב בקול צונן, "הוא די סתום".

"אתה סתם מקנא", אמרה נוי. ואז פנתה לליטל, "בכל אופן, היית גדולה היום נגד שירי".

ליטל נזכרה בתקרית המסטיק ונאנחה.

"אני לא חושבת שיצאתי מזה בטוב, היא אמרה, "נראה לי ששירי הזאת עומדת לפתוח מלחמה נגדי.

"אויש נו", אמרה נוי, "גם אם היא תנסה להרוס אותך או משהו, היא לא תצליח".

"למה לא? היא פופולארית, יש לה חבר שנמצא בראש ההיררכיה השכבתית וכולם פוחדים ממנה", אמרה ליטל, "תודי שאלו נתוני פתיחה די טובים!".

בדיוק אז אדם ושירי גמרו את מפגן האהבה שלהם והלכו מחובקים לעבר חצר בית הספר.

"הם עושים את זה תמיד?", ליטל שאלה בעודה בוהה בזוג המתרחק.

"סוג של", אמר יואב, "עוד כמה ימים כבר תתרגלי".

שוב נשמעה המנגינה של "מבול" וליטל, נוי ויואב חזרו לכיתה.

"לכבוד היום הראשון בלימודים", נשמע קול המורה הצורמני, "נקדיש את השיעור הזה לגיבוש הכיתה. כל אחד ירשום את שמו על פתק ויכניס לשקית הזאת ואני אשלוף שני פתקים בכל פעם ושני האנשים ששמותיהם עלו בהגרלה יצטרכו לבלות את השיעור ביחד ולנסות להכיר יותר אחד את השני".

כעבור מספר דקות שבהן כל התלמידים הכניסו את שמותיהם לשקית המורה התחילה להקריא את השמות: "מורן גן-טל  ונמרוד בוסק, יוני פולסקי ויעל שרון...", היא המשיכה להקריא, עד שהגיעה לזוג האחרון: "ליטל שוורץ ואדם ברגר".

ליטל לא יכלה להיות יותר מופתעת, היא ואדם נבחרו להיות במשימה ביחד!.

"אוי, נדפקתי", היא חשבה, "אם מקודם שירי התעצבנה עליי, מה היא תחשוב כשהיא תראה אותי יושבת עם החבר שלה!  החבר שלה!!".

בינתיים אדם הגיע והתיישב לידה.

"היי, את החדשה נכון?", הוא אמר בטון נינוח בעודו מתרווח בכיסא שליד ליטל.

"כן.. אממ.. ליטל..", היא בקושי הצליחה להגיד, "אממ.. כלומר, זה השם שלי".

הוא צחק ואמר: "כן, אני חושב שהצלחתי להבין".

היא קפאה ולא ידעה מה להגיד, אז פשוט שתקה.

"שוב הביישנות הארורה שלי!", היא חשבה.

"טוב", אמר אדם וחייך, "הגעתי למסקנה".

"מ..ממ..מה?", היא שאלה בפחד.

"אני אוכל אותך רק מחר", הוא חייך וצחק, מרוצה מהשנינות  של עצמו.

היא צחקה ואיתו והרגישה שהמתח פחת במעט והקרח נשבר.

"אני בן חמש-עשרה", הוא פתח, "רכז בנבחרת כדורסל של בית ספר, חבר במועצת התלמידים ואחראי על הפחא"ל".

"מה זה פחא"ל??", היא שאלה בתמיהה.

"פעילויות חברתיות אחרי הלימודים", הוא הסביר, "כמו מסיבות, חגיגות, אירועים של סוף שנה וכאלה. יש מסיבה עוד שבועיים לרגל תחילת הלימודים".

 הם המשיכו לדבר והשיחה זרמה.

למרות שליטל הצליחה לענות פחות או יותר, היא הרגישה הקלה כשנשמע שוב הצלצול הפעם בצלילי "רצה הביתה" ואדם קם ואמר לה: "אז נראה אותך מתישהו?"

"כן", היא אמרה לו תוך כדי שארזה את חפציה לתיק וראתה איך הוא הולך.

היום הראשון בתיכון האורן נגמר רשמית.