החיוך הזה שכל יום יש לה על הפנים,החיוך שמקרינה לכולם,החיוך הזה שלא בא מפנים.
החיוך הזה שבלילה מתחלף לבכי לא פוסק,לזכרונות כאובים ולעצב.
החיוך הזה שרק לפעמים הוא צץ לה כחיוך אמיתי,החיוך הבלתי נפסק מול כולם..
מה שאף אחד בחיים לא ידע זה מה שיש לה שם עמוק עמוק בלב.. !
החיוך הזה החיוך המזויוף הזה הלא בא מפנים .
מה שאף אחד לא יודע עליה זה שהחברה הכי טובה בעצם זה הכר שלה.
למה אתם שואלים?כי היא היחידה שהיא יכולה לבכות עליה.
להוציא עליה את רגשותיה,להיזכר יחד איתה בזכרונות,שבעצם הכרית תיהיה לה ככתף שמארה ניהית רטובה.
הילדה שמהלכת יום מיום ועוד יום חולף שהחיוך הזה שהיא חולקת עם כולםומעבירה לכולם את השמחה...
השמחה הזאתי שלא אמיתית...!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת לכם..P: